בעודי ילד בבית הורי, באחד הימים כשחזרתי הביתה שאל אותי כ"ק אבא זיע"א: "דוד בני, היכן היית בשעות האחרונות?"
"ביקרתי אצל חבר פלוני", השבתי לו.
"ומה עשית בבית החבר?" המשיך אבא ושאל.
"למדנו", השבתי לו "חזרנו על דברי התורה שלמדנו בבוקר".
האמת היא שבאותו היום לא הייתי אצל חברי פלוני ולא למדתי עימו תורה, אלא חזרתי מביתה של אחותי, שם שיחקתי במשחק הדמקה עם בעלה, גיסי.אחד התחביבים האהובים עלי בימי נעורי, היה משחק הדמקה. אמנם בגרתי מאז, והיום תחביבי היחיד הוא לימוד התורה הקדושה, אך בימים ההם כאמור, היה זה מתחביבי הגדולים.
עובדה זאת ידע גם אבא. ועל כן שאל אותי מה למדנו בבית החבר, היכן למדנו ועוד כהנה וכהנה שאלות שונות על לימודנו, עד שהבנתי משאלותיו שהוא יודע שכלל לא הייתי אצל חברי פלוני ושלא דיברתי אמת.
כשהבנתי זאת שאלתי אותו: "אבא, הרי יודע אתה מאיפה באתי ומה היו מעשי בשעות האחרונות, מדוע אם כן אתה חוקר אותי כך?"
ואבא היקר השיב לי בחכמתו הרבה: "כל רצוני היה ללמד אותך שלא להתחכם עם הקב"ה. אם ישבת ולמדת – אתה יכול לומר שלמדת, אך אם עסקת בדבר אחר – אל תוציא מפיך דבר שאינו נכון. ודע מה למעלה ממך, יש עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים".
