באחד הימים כאשר הייתי עסוק בכתיבת דבר תורה ונזקקתי לריכוז רב, כמעשה שטן נתבקשתי לענות שוב ושוב לשיחות טלפון שונות שהוציאו אותי מהריכוז הנדרש והפריעו לי מאד בכתיבת דברי התורה. כיון שכך, החלטתי לא לענות לשיחות הטלפון, עד שאסיים לכתוב את הדברים שרציתי
עודי מהרהר בהחלטה זו צלצל הטלפון שוב. הודעתי למזכיר שכעת אינני יכול לענות לשיחה, ואשמח לשוחח עם המתקשר במועד מאוחר יותר, אך הדובר מעבר לקו לא ויתר ואמר למזכיר שמדובר במקרה דחוף ביותר ועליו לשוחח איתי מיד. כיון שכך, הסכמתי לקבל את השיחה, ובחסדי שמים זכיתי להציל נפש מישראל מלחטוא בעוון חמור
לאחר שהנחתי את הטלפון במקומו חשתי בלבי הודיה לה' יתברך שהכניס בי את התבונה לענות לשיחה הדחופה. שכן אם חלילה הייתי מסרב לענות לדובר מעבר לקו – היה עלול להיגרם מכך קלקול עצום ח"ו
בזכות מה זכיתי למנוע אדם מישראל מלחטוא בחטא כה חמור? – כך שאלתי את עצמי, ומיד השבתי – בזכות דברי התורה שהייתי עסוק בכתיבתם, שמגלגלין זכות על ידי זכאי
כאשר אדם עוסק בדברי תורה במסירות נפש, ומתעקש להשקיע את עצמו בהם למרות הטרדות וההפרעות השונות שנשלחות לו, הקב"ה ניצב לימינו ומסייע לו לבל תצא ח"ו תקלה מתחת ידו
