לֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם (במדבר טו, לט)
רבי חנניה סגן הכהנים אומר, כל הנותן דברי תורה על לבו מבטלין ממנו הרהורי חרב, הרהורי רעב, הרהורי שטות, הרהורי זנות, הרהורי יצר הרע, הרהורי אשת איש, הרהורי דברים בטלים, הרהורי עול בשר ודם, שכן כתוב בספר תהילים על ידי דוד מלך ישראל, שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב, מצות ה' ברה מאירת עינים, וכל שאינו נותן דברי תורה על לבו, נותנים לו הרהורי חרב... שכך כתוב במשנה תורה על ידי משה רבינו, (דברים כח) והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם, תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה וגו'... (אבות דרבי נתן פ"כ, א
תחילת עבירה הרהור הלב, שניה לה ליצנות, שלישית לה גסות הרוח... (מסכת דרך ארץ זוטא, פרק ו)
ונשמרת מכל דבר רע, מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר אל יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה... (כתובות מו, א)
אמר רבי אמי כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, כתיב הכא וירע בעיני ה', וכתיב התם כי לא א-ל חפץ רשע אתה לא יגורך רע... (נדה יג, א)
הרהורי עבירה קשו מעבירה, וסימנך ריחא דבישרא. (יומא כט, א)
הרהורי עבירה. תאות נשים קשים להכחיש את בשרו יותר מגופו של מעשה: ריחא דבישרא. המריח בשר צלי קשה לו ריח מאד שמתאוה לו. (רש"י)
יש לפרש כמשמעו, דלענין חיוב מיתה או מלקות אינו מדבר שעל גוף המעשה חייב מיתה, אבל לענין דדבק בתעוב ובזמות, בזה הרהורי עבירה הם יותר קשים מעבירה עצמה, וזה מפני כי כח ההרהור יותר קשה, כמו שמביא מן ריחא דבשרא, שהוא חזק מאד, לפי שהוא על ידי המחשבה, שהמחשבה היא שכלית, והשכל הוא קשה יותר מגוף המעשה, שהוא מעשה חמרי, ואינו קשה כמו הרהור שהוא על ידי המחשבה. (מהר"ל נתיב הפרישות פ"ב)
ורבים אמרו, כי אין עוון במחשבת בלב, ואין עליהם שכר ועונש. ויש ראיות רבות להשיב עליהן ולא אאריך, רק אראה להם, "לב חורש מחשבות און" (משלי ו, יח). "והטיבות כי היה עם לבבך" (דה"ב ו, ח). "ולישרים בלבותם" (תהילים קכה, ד). ומשה אמר בסוף "בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל, יד). ועיקר כל המצוות ליישר בלב, ורובם זכר. וה"מזיד" וה"שוגג" יוכיחום. (אבן עזרא דברים ה, טו)
ולזנות העשוי במחשבה בסתר - יקרא זמה. (רמב"ן ויקרא יח, יז)
שהמחשבה גם כן אסורה, שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך, ועוד שמביאה לידי מעשה. (רד"ק זכריה ז, י)
