לפני שנים רבות ביקר אצלי בחור , ונתן לי למזכרת את שמו החרוט על גבי טבלת מתכת בצורת קלף: "יצחק סבן". נטלתי את הטבלה מידיו והנחתי אותה במגירתי.
בדרך כלל אינני נוהג לשמור מתנות שאנשים נותנים לי לאות הוקרה או למזכרת. ברוב המקרים אני מעביר מתנות אלו לאנשים אחרים שעשויים ליהנות מהם, אולם טבלה זו שקיבלתי מאותו בחור – בכל פעם שהוצאתי אותה ממגירתי והבטתי על שמו של הבחור – משום מה הנחתי אותה בחזרה במגירה.
כך נמשך הדבר במשך כשמונה שנים כשמידי פעם עלה בדעתי להשליכה, אולם למרות זאת החלטתי לבסוף לשמור אותה, ודבר זה גרם לי לפלא עצום על עצמי: מדוע אני שומר את טבלת הברזל ששמו של יהודי חרוט עליה, ובפרט שמראהו כבר נשכח מזכרוני?
מספר פעמים אירע שאף השלכתי לבסוף את טבלת המתכת לאשפה, אך בהכוונה משמים נשלח המזכיר שלי שחשב שהטבלה הזאת חשובה לי ושבטעות נזרקה לפח האשפה. הוא הוציא אותה מהאשפה והחזיר אותה למגירתי.
כך באופן בלתי ברור טבלת המתכת נשארה שמורה במגירת השולחן של משרדי במשך שנים רבות.
בינתיים בגרה בתי שרה שתחי' והגיעה לפרקה.
אנשים רבים ביקשו להציע לשרה שידוך, אולם את כולם דחיתי בתירוצים שונים, כשבכל דחייה שכזו עלה במוחי שמו של הבחור אשר המזכרת שלו נמצאת עדיין במגירתי, אולם משום מה ביטלתי את הדבר מלבי.
לאחר תקופה מסוימת הגיעו אלי כמה אנשים ממקסיקו והציעו לבתי את הבחור הזה – יצחק סבן המתגורר בארגנטינה, ובאותו רגע נזכרתי במעשה שהיה מספר שנים קודם לכן:
המעשה ארע במהלך סעודת הפורים, כאשר הייתי שרוי בשמחה גדולה ונתון מעט תחת השפעתו של היין. אשתי, שראתה אותי בכך פנתה אלי ושאלה: "בתנו שרה, מהיכן יהיה מזלה? מצרפת? מישראל?" ואני עניתי לה ללא שהייה: "ממקסיקו!"
"מה יש במקסיקו?" שאלה אשתי, ואני השבתי לה: "לא יודע, כך יצא לי מהפה". זה היה דבר המעשה.
לאחר שנים ספורות כאשר באו אנשי מקסיקו והציעו לבתי את הבחור מארגנטינה נזכרתי כאמור במעשה זה, וגם אשתי נזכרה במעשה ושאלה: "הרי אמרת שמזלה של שרה יהיה ממקסיקו, ואילו בחור זה הוא מארגנטינה, ואיך ייתכן הדבר? הרי אם זהו השידוך המיועד לשרה – יוצא אפוא שטעית".
לפיכך עניתי לה: "את צודקת. סיבה זו באמת מעכבת אותי מלהסכים לשידוך, אבל מצד שני אני חש את יד ה' בדבר שכבר שמונה שנים אני שומר במגירתי מזכרת שקיבלתי לפני שנים רבות מהבחור עם חריטת שמו, ובכל פעם שאני מבקש להשליכה לאשפה וכבר מוציא אותה מן המגירה – משום מה אני מחזיר אותה אל מקומה שבמגירה. ולכן עלה בדעתי שמא מן השמים מבקשים לרמוז לי שבחור זה הוא השידוך של שרה. אולם כפי שאמרת הוא אינו ממקסיקו, וזוהי באמת סיבה מספקת כדי להורידו מן הפרק".
דברים אלו השמעתי גם באוזניו של רבי חיים קורסון ממקסיקו שהציע לבתי את הבחור. אולם הוא, שלא כאשתי, קרא מיד: "אבל כבוד הרב, בחור זה נולד במקסיקו! רק אחר כך עברו הוריו לארגנטינה. ואם כן הוא מתאים לדבריך המוקדמים שהמזל של בתך מקורו במקסיקו!"
כאשר שמעתי זאת שמחתי מאד וקראתי מיד: "הודו לה' כי טוב! ישתבח שמו שלא טעיתי, וברוך ה' שהנחה אותי בדרך הנכונה. הרי זוהי השגחת ה' הפרטית מאת הקב"ה שהמציא לבתי את זיווגה באופן שיתאים לכל הסימנים כולם!"
ואכן השידוך קם והיה, ובתי נשואה כיום לרבי יצחק סבן שמקורו ממקסיקו, וזכתה להקים עימו בית נאמן בישראל.
