באחד הימים הגיע לבקר אותי בליאון יהודי שגרם לי לטלטלה עזה, כיון שראיתי עליו עד היכן מגעת מלחמתו של היצר הרע.
אותו אדם שביקר אותי במשרדי נראה היה על פי לבושו כאחד האנשים הפוחזים והריקים מאנשי העולם התחתון. לבושו היה בחוסר צניעות, חולצתו קצרה ועליה מעיל עור שחור החגור בחגורת מתכת. כל מראהו זעק שהוא אינו שייך ליראי ה' השלמים, ולכן כשגיליתי שאיני מזהה את פניו ואיני מכירו כלל, לרגע קל פשטה בי הקלה.
אבל הקלה זו לא ארכה זמן רב, כיון שלפתע נזכרתי בפניו המוכרות לי משנות הישיבה, וכששאלתי אותו האם הוא פלוני שלמד איתי בישיבה הקדושה, הוא הודה בפניי שאכן זה הוא. זיהיתי אותו נכון.
נדהמתי מאד. כאשר היינו בחורים בישיבה, יהודי זה היה 'מתמיד' עצום והוא שלמד איתי את המסכת הראשונה שלי. ואילו כעת הוא התדרדר עד למדרגה נמוכה ביותר, בגלל היצר הרע שהסית אותו יום יום שעה שעה.
חז"ל הקדושים לימדו אותנו (שבת קה, ב): "כך אומנותו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד". כלומר, היצר הרע אינו מכה את נפש האדם במכה אחת, אלא אומר לו: 'היום עשה כך ומחר עשה כך' ולבסוף מפיל את היהודי ברשתו ומוליכו מדחי אל דחי.
באופן זה גרם היצר הרע לחברי מספסל הישיבה, שהיה בן תורה ומתמיד גדול ליפול מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ולהגיע לפי פחת, ר"ל.
