"רבי", פנתה אלי באחד הימים אישה כאובה "בני היקר חולה במחלה קשה מאד, וימיו ושעותיו ספורים. אנא ברך אותו שיזכה במהרה לרפואה שלימה".
ועוד הוסיפה:
"בן זה נולד לי בזכותו של אביך הצדיק רבי משה אהרון פינטו זיע"א שמפיו התברכתי לזכות בזרע של קיימא לאחר שלא זכיתי להיפקד בפרי בטן במשך מספר שנים. כשאביך הצדיק ברך אותי, הוא התנה את הברכה שלו בכך שאני מתחייבת לתת חינוך יהודי טהור לבן שייוולד לי, ואני קיבלתי על עצמי לחנך אותו בדרך התורה.
"כעבור תקופה מאז שהצדיק ברך אותי – זכיתי להיפקד בבן זכר, שגרם לי ולבעלי שמחה עצומה ואושר רב. אך כשהילד התבגר ונעשה לאיש, לדאבון הלב הוא התחיל להתרועע עם גויה. וגם כעת, כשהוא מוטל במיטתו חולה במחלה קשה מאד, הוא מסרב לעזוב אותה ועומד על כך שרק היא תטפל בו".
כך סיימה האישה את דבריה ופרצה בבכי מר.
בעקבות מעשה זה נתעוררתי לחשוב – מדוע אבא זיע"א ברך בזמנו את האם העקרה שתיפקד בבן, כאשר לבטח צפה למרחוק וידע שבן זה עתיד לחבור לגויה?
כמענה לשאלתי נזכרתי לפתע בנבואת ישעיה הנביא שאמר לחזקיהו המלך שכיון שהוא לא נשא אישה – יילקחו ממנו חיי העולם הזה וחיי העולם הבא והוא עתיד למות בקיצור ימים ושנים.
כאשר חזקיהו שמע את דברי הנביא,השיב שהסיבה לכך שהוא לא נשא אישה מימיו היא מתוך כוונה לשם שמים, כיון שצפה שעתיד לצאת מזרעו רשע בשם מנשה שיחטא ויחטיא את ישראל, ולכן הוא העדיף להישאר בודד כל ימיו ובלבד שלא להביא לעולם צאצא שיחלל שם שמים.
הנביא ישעיה ענה לו שאין זה מתפקידו לחקור ולעסוק בעניינים שנשגבים ממנו. האחריות על עתיד בנו ועל קורותיו אינה תלויה בו אלא בקב"ה, וכל שמוטל עליו זה לקיים את מצות 'פרו ורבו' ולהביא ילדים לעולם.
חזקיהו הבין את טעותו ועל כן הציע לנביא "תן לי ואשא את בתך לאשה, אולי הזכויות של שנינו יחד יועילו שיצאו מאיתנו בנים כשרים". תשובת הנביא היתה ש"כבר נגזרה הגזירה".
אמר וענה חזקיהו המלך לנביא שמבית סבו הגדול – דוד המלך ע"ה, מקובל אצלו שהקב"ה אינו מתייאש מאף אדם. גם הרשעים הגדולים ביותר – יכולים לשוב בתשובה שלמה על עוונותיהם, ותשובתם רצויה ומקובלת לפניו יתברך.
ואם הקב"ה אינו מתייאש מאף אדם – אל ייפול המלך לזרועות הייאוש עוד בטרם נולד ממנו זרעו, ועל כן עליו להתחתן ולהקים משפחה. בנוסף, לעולם אי אפשר לדעת מתי יתעורר הניצוץ היהודי בלבו של הצאצא, וגם אם הבן לא יעשה תשובה – אולי יבואו הנכד או הנין ויתעוררו לכך, ומה לו לחשב חשבונות שמיים בטרם עת.
גם אבא זיע"א צפה שאותו בן עתיד לחטוא ולהכעיס את אלוקיו, אך כיוון שהוא למד מדברי הנביא – הוא פעל את חלקו בעניין וברך את האישה. ואת הדאגה לאותה נשמה תועה הוא הותיר לקב"ה שבבוא היום יעורר אותה לשוב בתשובה שלימה לפניו.
