אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם (ויקרא יא, מג)
אל תשקצו באכילתם, וכן לא תטמאו באכילתם. ונטמיתם בם - אם אתם מטמאין בהם בארץ, אף אני מטמא אתכם בעולם הבא ובישיבה של מעלה. (רש"י)
וכאשר תמנע מלאכול לא יהיה זה כמואס בו, אבל כדי שתעשה הישר בעיני ה' כאמרם ז"ל אל יאמר אי אפשי בבשר חזיר אבל יאמר אפשי ואפשי, ואבי שבשמים גזר עלי. (ספרא קדושים כ, כו. ובספורנו דברים יב)
איסורי אכילה אינם לשמירת הבריאות, כי הנה התורה אסרה אכילת הגמל, והישמעאלים אוכלים בשרו, והוא להם מאכל טוב ואינו מזיק. אבל איסורי אכילה הם איסורי קדושה, כדי שיהיו ישראל ממלכת כוהנים. (ר' שמואל לוצאטו משתדל עה"ת ויקרא יא, ב)
טעם כל האיסורים הללו אינו מצד הנזק המגיע מהם לגופים, כי אם מטעם שמטמאים ומשקצים את הנפשות ומאטימים הכוח השכלי ומולידים שיבושי דעות ובולמוס תאוות נוכריות ובהמיות המשחיתות אותן ומפסידות כוונת בריאותן. תדע, שהרי יש בריאות אחרות שהזיקן מפורסם, כגון האפעה וכל נחש שרף ועקרב וכו', לפי שהוא ידוע אצלו יתעלה שאין טומאתו חמורה כל כך כהיזק הנפשית אשר לרפואתו יכווין בכל זה. (עקידת יצחק שמיני שער ס דף לג ע"ב, לח ע"ב)
לפי שהגוף כלי לנפש ובו תעשה פעולתה, וזולתו לא תשלם מלאכתה לעולם, ועל כן באה בצלו לטובתה ולא לרעתה באמת כי האל לא ירע אבל ייטיב לכל, נמצא כי הגוף בין ידיה כמו הצבת ביד הנפח אשר עמו יוציא כלי למעשהו, ובאמת כי בהיות הצבת חזק ומכון לאחז בו הכלים, יעשם האמן טובים. ואם לא יהיה הצבת טוב, לא יבואו לעולם הכלים מכונים ונאים. וכמו כן בהיות בגוף שום הפסד מאיזה ענין שיהיה, תתבטל פעולת השכל כפי אותו הפסד, ועל כן הרחיקתנו תורתנו השלמה מכל דבר הגורם בו הפסד. ועל הדרך הזה לפי הפשט נאמר שבא לנו האסור בתורה בכל מאכלות האסורות. ואם יש מהן שאין נודע לנו ולא לחכמי הרפואה נזקן, אל תתמה עליהם, כי הרופא הנאמן שהזהירנו בהן חכם יותר ממך ומהם, וכמה נסכל ונבהל מי שחשב שאין לו בדברים נזק א תועלת אלא במה שהשיג הוא. ויש לך לדעת כי לתועלתנו לא נתגלה סבתן ונזקן פן יקומו אנשים מחזיקים עצמן כחכמים גדולים ויתחכמו לומר, נזק פלוני שאמרה התורה שיש בדבר פלוני איננו כי אם במקום פלוני שטבעו כן, או באיש פלוני שטבעו כן וכן, ופן יתפתה לדבריהם אחד מן הפתאים, על כן לא נתגלה טעמן, להועיל לנו מן המכשול הזה. (ספר החינוך מצוה קסו)
ואנשי קדש תהיון לי - טעם הכתוב הזה, כי עד הנה הזכיר המשפטים והזהיר בדברים המכוערים, ועתה כשבא להתחיל באיסור המאכל פתח ואמר ואנשי קדש תהיון לי, שראוי הוא שיאכל האדם כל מה שיחיה בו, ואין האסורין במאכלים, רק טהרה בנפש, שתאכל דברים נקיים שלא יולידו עובי וגסות בנפש, על כן אמר ואנשי קודש תהיון לי, כלומר אני חפץ שתהיו אנשי קדש בעבור שתהיו ראויים לי לדבקה בי, שאני קדוש, לפיכך לא תגעלו נפשותיכם באכילתכם הדברים המתועבים. (רמב"ן שמות כג, ל).
