תשעה באב
פעם נתבקשתי לשהות במשך לילה שלם במחיצת יהודי חולה בבית חולים בארגנטינה. לאחר שהעברתי את הלילה כולו בישיבה ממושכת על כסא נוקשה לצד החולה, קמתי בבוקר מכסאי ופניתי לפתוח את הדלת, כדי לאוורר את החדר, וכדי לחלץ את עצמותי הכואבות.
אותו יום היה יום צום תשעה באב שבו אנו אבלים על חורבן הבית, וכיון שכך הכנתי את עצמי ללכת לבית הכנסת להתפלל תפילת שחרית, לשמוע מגילת איכה ולומר את הקינות על חורבן בית המקדש.
בדיוק באותו הזמן עבר במסדרון בית החולים כומר שהיה בעל זקן ארוך לבוש שחורים, כמראה הכמרים בימינו. כשראה אותי עומד בפתח החדר נראה היה על פניו שהוא נבהל ממני, ומיד לאחר מכן הבהלה שבעיניו הפכה לפחד.
לא הבנתי מדוע הוא מפחד, וכדי להרגיעו חייכתי לעברו ואמרתי לו שלום. אך הכומר היה מפוחד מאד ומרוב חלחלה כל גופו רעד והייתי צריך לתמוך בו שלא ייפול תחתיו. אט אט חזר הכומר לעצמו והחל לגמגם בספרדית.
כיון שלא הבנתי את שפתו אמרתי לו שאינני דובר ספרדית אלא צרפתית, אנגלית ולשון הקודש. סוף סוף חייך הכומר לעברי, ואני סייעתי בידו להיכנס לתוך החדר. הושבתי אותו על כסא עד שיירגע לגמרי, ולאחר מספר רגעים פנה אלי הכומר ואמר
"בכניסה לבית החולים, בקומה התחתונה, תלויות תמונות רבות של אנשי דת שונים בעלי זקן לבן או כסוף שמוסיף להם הדרת פנים. כאשר אני מביט בתמונות אלו – אינני חש כל יראה מהדמויות הללו, אולם כשראיתי אותך – מיד חשתי כלפיך יראת כבוד. הגד נא לי מדוע הדבר כך? מדוע מפני אנשי הדת שבתמונות איני חש כל מורא, ואילו מפניך – איש דת היהדות שגם לך זקן ארוך ולבן כמותם – מפניך אני מרגיש פחד חזק בכל עצמותי?"
כך שאל הכומר והמתין לשמוע מה תהא תשובתי
כיון שהכומר הגיע בעצמו לידי שאלה זו, הבנתי שיש לו גם תשובה לדבר. ולפיכך ביקשתי ממנו שהוא יענה על שאלתו
הכומר ניסה להתחמק מתשובה ואמר שהוא אינו יכול לענות על השאלה, אך אני לא ויתרתי והפצרתי בו שישיב בעצמו על השאלה, עד שלבסוף הוא פתח את פיו ואלו היו דבריו
"ההבדל בין איש דת יהודי לאיש דת נוכרי הוא שהתורה של היהודים אמת ושל הגויים לא. וכשרואים את האמת מפחדים". כך אמר הכומר ומיד כשסיים את דבריו עזב את המקום ולא הוסיף עוד להראות את פניו
לאחר ששמעתי את דבריו, חשבתי לעצמי שאם הכומר הגיע לידי כך שהודה בפיו שהתורה של היהודים אמת – בודאי לאחר הכרה זו באמת הוא יבקש להתגייר
אולם במחשבה שנייה הבנתי שהוא לא יתגייר, כיון שנשמתו לא עמדה לרגלי הר סיני במעמד קבלת התורה. כמוהו ישנם עוד נוכרים רבים מלכים ונשיאים מאומות העולם שמבקשים להתברך מפי הצדיקים ונהנים לשמוע את תפילות היהודים, אך בכל זאת אינם מתגיירים, כי הם לא קיבלו את התורה כמו בני ישראל בהר סיני ולא שמעו מפי האלוקים: "אנוכי ה' אלוקיך"
נוכרי שלא קיבל את התורה יכול ליהנות מתפילות היהודים ומשאר עניינים שביהדות, אך אין בכוח הנאה זו לגרום לו לבקש להצטרף לעם היהודי
לעומת זאת כל אותם גרי צדק מאומות העולם שכן הצטרפו לעם ישראל הם אנשים שנולדו לבני האומות, אך היה קיים בהם ניצוץ של נשמה יהודית. ומכיוון שניצוץ זה כן היה במעמד הר סיני וכן קיבל את התורה יחד עם כל בני ישראל – כיון שכך, לאחר שהכירו באמיתות התורה, נשמתם ביקשה להתאחד עם נשמות עם ישראל והם התגיירו כדת וכדין.
