וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ (דברים י, יב)
שהיראה היא פתח ליכנס לשער האהבה. (אור החיים)
אמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. (ברכות לג, ב)
וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִי-ם אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי (בראשית כב, יב)
כי עתה ידעתי - מעתה יש לי מה להשיב לשטן ולאומות התמהים מה היא חבתי אצלך, יש לי פתחון פה עכשיו שרואים כי ירא אלהי-ם אתה. (רש"י)
יש לשאול כי ידענו כי אברהם היה אוהב שנאמר "זרע אברהם אוהבי", ואיך לא שבחו במעלתו הגדולה שהיא מצד החסד, רק שבחו במדת היראה, כי ידענו כי כל מה שעשה אברהם אבינו ע"ה עשה מאהבה, ויש הבדל בין האוהב לירא כיתרון האור מן החושך. ועל כן יש לך לדעת מאמר בעלי הקבלה, כי היראה היא על שני דרכים יראה פנימית ויראה חיצונית, היראה חיצונה היא למטה מן האהבה, והפנימית היא למעלה מן האהבה, כיצד, יראה חיצונה היא סוד כל הירא לעבור על מצות המלך פן יענש ויתפש במאמר המלך. יראה פנימית בהיות האדם משיג מעלת הבורא יתעלה, ורוב התענוגים והעושר והכבוד אשר בהיכלו, בהגיע אדם לידיעת מעלה זו יפחד ויבהל ויאמר שמא אינני ראוי לעמוד בהיכל המלך, כי לפי גודל מעלתו ורוב פחיתותי וחסרוני ימצא בי ערות דבר ויוציאני חוצה מהיכלו, ונמצא כל ימיו עומד בדאגה ויראה לבל ימצא בו המלך מום או חסרון, כענין שנאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, נמצא זה ירא מרוב אהבתו וחיבתו להדבק במלך ולהיות ממשרתיו. זו היא היראה שהיא למעלה מן האהבה, ועל יראה זו נאמר כי ירא אלהים אתה, כי המגיע למעלה זו הרי אשתו ובניו וגופו אינם נחשבין לו לכלום כדי למוסרם על הבורא יתעלה, כקונה אלף ככרי זהב בפרוטה אחת, ועל יראה זו פנימית כתב ראשית חכמה יראת ה'. אשרי איש ירא ה'. אשרי כל ירא ה'. את ה' אלהיך תירא. ויראת מאלהיך. מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. וכיוצא בהם. (ריקאנטי בראשית כב, יב)
היראת שמים היוצא מתורה זהו החביב והחשוב, כי אז אין תורתו כשאר חכמות. מה שאין כן אם תורתו מבלי יראת שמים הרי היא כשאר חכמות. (אור יחזקאל)
בלא יראת שמים כלומר יראת העונש, אי אפשר לכבוש את יצרו ומידותיו המגונות. את התאווה, את הכעס ואת החמדה וכדומה. ולכן צריך האדם שיהא מורא שמים עליו דהיינו בפשטות יראת העונש – שיהא ירא ומפחד – שאם יעבור על רצון הבורא יתברך יענש חמורות. לכן כפה הקב"ה עליהם הר כגיגית וכו'. (לב אליהו ג, יז)
