בשנות נעורי, כאשר למדתי בישיבה בצרפת, פעמים רבות הייתי נוסע לארץ ישראל כדי לבקר את הורי, ולאחר מכן חוזר לצרפת. באחת הפעמים בהן ביקרתי בארץ ישראל פניתי לשוב לצרפת בדיוק ביום ההילולא של סבי הצדיק רבי חיים פינטו הקטן זיע"א, שנתבקש לישיבה של מעלה ביום ט"ו בחשוון שנת תרח"צ
כאשר כ"ק אבא זיע"א שמע על כך הוא שאל אותי מדוע לא דחיתי את נסיעתי מעט, ומדוע איני חולק כבוד לסבי הצדיק תוך כדי השתתפות בהילולא שלו.
"יש לי דברים רבים שעלי לעשות בצרפת", השבתי לאבא. נפרדתי ממנו ומאמא ונסעתי לשדה התעופה
לאחר שעה של טיסה, מזג האוויר נעשה לפתע גרוע מאד, רוחות סוערות טלטלו את המטוס והדיילים הפסיקו את חלוקת האוכל לנוסעים. בנוסף, הורו לכל הנוסעים לשבת מיד במקומותיהם ולחגור את חגורות הבטיחות
פחד גדול נפל על כל היושבים במטוס
המטוס עלה במהירות רבה למעלה וצנח לכיוון מטה בבת אחת, התנדנד והיטלטל מצד לצד, ורעש גדול פרץ בין הנוסעים. אנשים רבים הניחו כיפות לראשם, ובין הנוסעים היו גם כאלו שהחלו לקרוא פרקי תהילים בקול רם
בתוך רעש הצעקות שמעתי לפתע אישה שמתחננת לבעלה: "תבטיח לי שמהיום והלאה לא תאכל בשר טריפות גם מחוץ לבית". ובעלה ענה לה: "אם אצא חי מהמטוס הזה, אני מבטיח שמהיום והלאה אוכל רק בשר כשר". ואחר כך פנה הוא לאשתו ואמר לה: "ועכשיו תבטיחי גם את משהו". והאישה שאלה: "מה אתה חושב שאני צריכה להבטיח?"
טרם סיימה האישה את שאלתה ופתאום המטוס צנח מטה כמה מאות מטרים. הצעקות התגברו עוד יותר והפכו להיסטריה ממש, אך אני הצלחתי לשמוע את האישה צועקת: "אחותי שומרת טהרת המשפחה. גם אני בעזרת ה' אתחיל לשמור טהרת המשפחה. אתה מסכים?"
בעלה הנהן בראשו לאות הסכמה, מרוב פחד והלם הוא לא היה מסוגל לדבר כלל
באותה שעה התחלתי גם אני לפחד על נפשי, וחשבתי שאולי כמו יונה הנביא בשעתו, שבגללו הייתה הסערה בים שאיימה להטביע את האוניה, אולי כעת בגללי קרתה כל הסערה הזו ושמא אני הוא הגורם המְסַכן את חיי הנוסעים כולם, כיון שלא נשארתי באשדוד ולא קיימתי את מצות אבי שביקש ממני להישאר להילולא של הצדיק רבי חיים פינטו זיע"א
מיד התחלתי להתפלל לבורא העולם בזכות כל אבותי הצדיקים וביקשתי ממנו שיסלח לי על כל עוונותי, הוספתי ואמרתי שאם זלזלתי בכבוד סבי, אני מבקש ממנו סליחה ומחילה. אולם נראה היה שתפילותי לא התקבלו כלל בשמים, כיוון שככל שהתפללתי כך התגברו הרעידות של המטוס וחשתי שהמטוס כמעט מתפרק מחוזק הרוחות העזות
לפתע נזכרתי בצדיק רבי חיים הלברשטאם מצאנז זיע"א שחי בפולין לפני מאה וחמישים שנה לערך, בתקופה בה זקני הקדוש רבי חיים פינטו זיע"א ממוגאדור היה חי. לפיכך התחלתי שוב להתפלל ואמרתי: "בזכות הצדיק רבי חיים הלברשטאם, הקב"ה יגזור שמזג האוויר בחוץ ישתנה לטובה, וכשאזכה לרדת מהמטוס ארכוש את כל ספרי הקודש שכתב"
ולאחר מכן הוספתי: "היום הוא יום ההילולא של הסבא רבי חיים פינטו. כשם שנערכת הילולא בעולם הזה, כך בוודאי הצדיקים עורכים הילולא בעולם העליון בגן עדן, ואם כן ודאי הוא שהצדיק רבי חיים הלברשטאם מצאנז זיע"א משתתף בהילולת סבי רבי חיים פינטו זיע"א, ואם כן אני מבקש ממנו שילך לסבי ויבקש בשמי מחילה על שלא נשארתי להילולא שלו באשדוד"
בחסדי שמים כשסיימתי את תפילתי מזג האוויר נרגע, והמטוס שכמעט התפרק מהרוחות העזות נח ושקט כאילו לא עבר סערה קשה, והטיסה חזרה להיות במסלול נוח ושקט
כל הנוסעים נשמו לרווחה וכל אחד הביט על זולתו בתימהון כיצד לפתע נרגע המטוס מטלטלותיו
גם קברניט המטוס אמר שהוא מתפלא על העניין כולו, כיצד בכלל המטוס נכנס למערבולת אוויר שכזו, הרי לא הודיעו לו ממגדלי הפיקוח על כך מאומה, וגם הרָאדָר המשוכלל לא התריע על כיס אוויר שהמטוס מתקרב אליו
כיוון שהסערה נרגעה שבו הדיילים לחלק את מנות האוכל לנוסעים, ואני נדהמתי לראות כיצד הבעל ואשתו שבשעת הסערה הבטיחו לשמור על הכשרות ועל טהרת המשפחה התכוננו לאכול את מנת האוכל הלא כשרה שחולקה על ידי הדיילים
"רבותיי, שכחתם מה שהבטחתם לפני חצי שעה בלבד? קיבלתם על עצמכם שאם תצאו חיים מהמטוס תשנו את דרככם לטובה ותאכלו רק כשר!" אמרתי להם
בני הזוג הביטו בי בכעס בלי לענות, אולם על פניהם ניכר היה שביקשו לומר: 'מה אתה מתערב בדברים שאינם שייכים אליך?' ובלי להתייחס לדברי פנו להמשיך בסעודתם
אך עונשם לא אחר לבוא. ברגע אחד צנח המטוס 500 מטר, וכל מגשי האוכל נפלו בקול רעש גדול על רצפת המטוס. המטוס החל שוב להיטלטל מעוצמתן של הרוחות העזות, ושוב הורו הדיילים לכולם לחגור את חגורות הבטיחות
מיד התחלתי להתפלל שנגיע למחוז חפצנו לחיים ולשלום בזכותם של הצדיקים. ובני הזוג שישבו לידי הביטו האחד בפני השני ואחר כך הביטו בי, נראה היה על פניהם שהם הבינו את הרמז הברור שנשלח להם משמים ובמוחם עלתה המחשבה: 'עד כמה איננו יציבים בדעתנו. ברגע של מצוקה אנו מבטיחים לקב"ה הבטחות לחזור בתשובה, אולם כאשר טוב לנו – אנו שוכחים מכל אותן הבטחות, וחוזרים לעשות ככל העולה על רוחנו'
"אל תבזו את עצמכם" קראתי אליהם, "או שאתם מאמינים באלוקים ולכן התפללתם אליו והבטחתם לשנות את דרככם, או שאינכם מאמינים בו כלל ואינכם מקבלים על עצמכם לשמור מאומה מכל אשר ציווה אתכם בתורתו, אבל אם כך – גם אל תבקשו את טובותיו בשעת מצוקה"
בני הזוג הביטו בי והנהנו בראשיהם כמסכימים לדברים
לעולם לא אשכח את אותם רגעים גורליים שחוויתי במטוס, ניכר היה שכל הנוסעים חשו בסכנה הגדולה ולא היה ספק בלבם כי ישנם חיים לאחר המוות, ויש דין ויש דיין. והוכחה לכך היו הצעקות של "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ששמעתי מפי רבים
כמו כן שמעתי זקן בא בימים שפנה ליהודי אחד ואמר לו: "תגיד איתי קריאת שמע, כי אינני יודע לומר זאת בעל פה, מעולם לא אמרתי קריאת שמע"
כששמעתי את דבריו חשבתי לעצמי שדבר זה מבהיל מאד. הנה, גם יהודי שמעולם לא קרא קריאת שמע, כאשר הוא מצוי ברגעיו הגורליים – הוא מכיר באופן ברור שיש בורא לעולם ולכן ביקש להתפלל אליו את תפילתו האחרונה בחייו
לאחר שבני הזוג קיבלו על עצמם באופן מוחלט שלא לאכול טריפות, נעשה מזג האוויר יציב. הרוחות פסקו, והמטוס שב להמשיך בטיסתו הרגועה. הדיילים שוב חילקו את מנות האוכל, אולם הפעם יהודים רבים שהניחו על ראשם בשעת הסער כיפה, מטפחת או סתם כיסוי פלסטיק התביישו כעת לאכול אוכל לא כשר, וגם בני הזוג שלצידי סירבו להמשיך לאכול את מנתם הלא כשרה
כך התיידדתי איתם מעט והם סיפרו לי שכבר עשרים שנה שהם אינם מקפידים לשמור על הכשרות באופן מלא. בביתם הם נשמרים מאכילת מאכלי טריפה, אולם לא הקפידו על הפרדה בין בשר לחלב. מהיום – כך אמרו, יתחילו לשמור בהקפדה רבה על כל הלכות הכשרות
מטיסה זו ראיתי בברור את הכוח הרב שיש לאותן טלטלות עזות וניסיונות שנשלחים ליהודי משמים, שבכוחם להכניס בו יראת שמים ולהשיבו למוטב. מצד שני ראיתי גם עד כמה רב כוחו של היצר הרע, שמנסה להשכיח מהאדם את הטלטלה שהוא חווה ובכך גורם לו לשוב לחטאיו.
ברוך ה' שזכינו לצאת מטיסה זו חיים וקיימים מחוזקים באמונתנו ויודעים את אשר עלינו לתקן.
