באחת מטיסותי המרובות ממדינה למדינה החלו פתאום לעלות בראשי מחשבות זרות והרהורים רעים, וכמה שניסיתי להוציאם מראשי – לא הצלחתי בכך. פליאה גדולה אחזה בי לנוכח הדבר ותמהתי ביני לבין עצמי מה שונה יום זה מיומיים? במה שונה טיסה זו מטיסות אחרות שבהן אני טס? ומדוע דווקא בטיסה זו מחשבות אלו מציפות את ראשי
עד שלפתע נזכרתי בעצת חז"ל, המובאת באליהו זוטא (איש שלום פרשה טז)
"אמר ר' שמעון בן יוחאי כל הנותן דברי תורה על לבו מעבירין ממנו הרהורי עבירה, הרהורי חרב, הרהורי מלכות, הרהורי שטות, הרהורי יצר הרע, הרהורי זנות, הרהורי אשה רעה, הרהורי עבודה זרה, הרהורי עול בשר ודם, הרהורי דברים בטלים... שנאמר: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהי-ך בשמחה ובטוב לבב מרב כל ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירום ובחסר כל" וגו' (דברים כח, מז-מח)
כלומר, מי שתקפו אותו מחשבות זרות – שיעסיק את עצמו בדברי תורה וכך המחשבות הרעות תחלופנה מראשו
מיד עשיתי כדברי הכתוב ואותן מחשבות זרות עזבו סוף סוף את מחשבתי
לאחר זמן מה, כשקמתי ממקום מושבי במטוס, הבחנתי שבמושב מאחוריי יושב אדם שמתנהג בצורה מאד לא ראויה. אז הבנתי מה היה הדבר שגרם למחשבותי הרעות
מיד החלטתי לעזוב את מקומי, ולחפש לעצמי מושב אחר, בבחינת האמור "הרחק משכן רע" (אבות א, ז), כדי שהתנהגותו הלא ראויה של אותו אדם לא תשוב להשפיע עלי חלילה לרעה.
