בשל האנטישמיות המתפרצת בצרפת, יהודים רבים סובלים מאנשי מס הכנסה המאשימים אותם בהעלמת מס ללא כל סיבה, ולאחר מכן מעמידים אותם למשפט, ודינם נגזר למאסר בבית הסוהר מבלי שהיהודים עברו שום עבירה פלילית.
גם מר מוריס אוחיון הי"ו, יהודי שהכרתי בצרפת, ישב בבית הסוהר בפריז בעוון העלמת מס כתוצאה מאותה אנטישמיות, ואימו הכאובה באה לפני פעמים רבות כדי לשפוך את לבה, לבכות ולבקש שבזכות אבותי הקדושים אעורר רחמים על בנה שנמצא בבית הכלא ללא שחטא כלל.
בחודש אלול תשנ"ט ימים ספורים לפני יום ההילולא של זקני הקדוש רבי חיים פינטו זיע"א, באה לפני אימו שוב כשהיא בוכה על בנה. ניסיתי לנחם אותה בדברים ולחזק את אמונתה בה', אך האם הכאובה אמרה: "בעוד כמה ימים תתקיים בעזרת ה' הילולת הצדיק רבי חיים פינטו זיע"א במרוקו. רבים יזכו לעלות על קברו, ובני גם הוא רוצה לזכות להגיע לקברו של הצדיק".
בשומעי זאת אמרתי לה: "אל תדאגי, בעזרת ה' כשיצא בנך מבית הסוהר – הוא יזכה לעלות לקברו של הצדיק". אך האם התעקשה שבנה רוצה כבר כעת לעלות לקבר הצדיק. לפיכך אמרתי שוב: "בעזרת ה' כשיצא בנך ממאסרו – הוא יעלה לקבר".
אימו של מר אוחיון המשיכה עוד להתעקש על רצונו המיידי של בנה לעלות לקבר הצדיק, וכיון שמספר שיחות טלפון נוספות המתינו לי שאענה להן – היתה דעתי מוסחת מעט. לבסוף הבטחתי לה – "הקב"ה יעזור ובנך יזכה להגיע ביום ההילולא לקבר!"
ביום שישי, יום קודם ההילולא, היינו מלווי ואני בבית מלון במרוקו.
תוך כדי ההכנות לשבת וליום ההילולא צלצל הטלפון שברשותי ועל הקו הייתה אימו של מר אוחיון מצרפת שהשמיעה באוזני שוב את צערה על כך שהבן שלה עדיין אסור בבית הסוהר והוא לא ישתתף השנה בהילולת הצדיק. שוב עודדתי אותה ואמרתי לה שעדיין לא עלינו לקבר, ושתתפלל לקב"ה שהוא כל יכול ותבקש ממנו שיוציא את בנה ממאסרו. לאחר מכן הוספתי ואמרתי לה שאם יתחולל נס ובנה יצא לחופשי – שתתקשר מיד לבשר לי על כך, ואילו בנה – שימהר מיד במוצאי שבת להצטרף אלינו למרוקו.
שעתיים קודם כניסת השבת התקשרה אלי האם שוב, אך הפעם שמחה עצומה נשמעה בקולה. בהתרגשות גדולה סיפרה לי שנעשה להם נס לא ייאמן. כשעה לאחר שדיברה איתי בטלפון, השופט קרא לבנה ושחרר אותו מהכלא – דבר המנוגד לדרך הטבע, משום שבתי המשפט בצרפת סגורים בימי שישי.
לאחר נשימה קלה הוסיפה האם ואמרה: "מלבד זאת, השופט נתן בידי בני דרכון ליציאה מיידית מצרפת, ובעוד שלוש שעות ישנה טיסה מצרפת למרוקו וקיים סיכוי טוב שבני יוכל להצטרף אליה".
הבטתי בשעוני ונחרדתי. אין כל ספק שבטיסה זו מר מוריס יחלל את השבת ר"ל, על כן אמרתי לאמו: "חלילה לו מלחלל את השבת הקדושה! אמרי לבנך שימתין לטיסה שתהיה במוצאי שבת או ביום ראשון. אנחנו נהיה במרוקו גם ביום ראשון בעזרת ה', וכך יספיק בנך להשתתף בהילולת הצדיק".
וכך היה.
ביום ראשון הגיע מר מוריס הי"ו למרוקו ובידו תמונה בה הוא מצולם בתוך מטוס שכל מושביו ריקים, והוא הנוסע היחיד בו.
כששאלתי אותו לפשרה של תמונה מוזרה זו, סיפר לי מר אוחיון על ההשגחה המופלאה שלא עזבה אותו מרגע שיצא משערי הכלא ועד שהגיע להילולא במרוקו:
"ביום שישי, מיד עם שחרורי המפליא מבית הסוהר, פניתי לרכוש כרטיס טיסה למרוקו כדי שאספיק להשתתף בהילולת הצדיק.
במשרדי חברת הנסיעות אמרה לי הפקידה שישנה טיסה שאמורה לצאת למרוקו מנמל התעופה "שארל דה גול" ביום ראשון בשעה שש בבוקר, ויש בה מקום פנוי. מובן שרכשתי מיד כרטיס לטיסה זו, ופניתי לערוך את השבת עם בני משפחתי.
ביום ראשון, כשהגעתי לשדה התעופה וכרטיס הטיסה בידי – לא מצאו הפקידות במחשב כל זכר לטיסה שאמורה לצאת למרוקו בשעה זו. נוסף על כך הפקידות אמרו שהטיסות היוצאות למרוקו – אינן יוצאות מנמל התעופה "שארל דה גול", אלא מנמל התעופה "אורלי".
כיון שהיה בידי כרטיס טיסה שהוכיח שקניתי מקום בטיסה היוצאת למרוקו בשעה שש בבוקר של אותו היום מנמל התעופה "שארל דה גול", הוזעק מנהל החברה למקום, אולי הוא יצליח להבין את מקור התקלה.
לאחר ברור נרחב במחשבי החברה התברר שאכן ישנה טיסה היוצאת בשעה שש למרוקו, אך זהו מטוס ריק שנוסע להביא נוסעים ממרוקו לצרפת, ועל כן נוסעים עימו רק שני טייסים, ללא אנשי צוות וללא שרות של אוכל ושתייה כמקובל בזמן הטיסות.
איש לא הבין כיצד ארעה טעות זו בה הופיעה הטיסה ביום שישי במערך הטיסות המשווקות לציבור, כיון שטיסה זו לא אמורה הייתה להופיע בכלל במשרדי חברת הנסיעות. ובאמת ביום ראשון לא הוזכרה טיסה זו כלל בין הטיסות המשווקות לקהל הרחב.
כיון שהתחננתי למנהל החברה שיסכים לאפשר לי באופן מיוחד להצטרף לטיסה זו בשל הדחיפות שלי להגיע למרוקו מוקדם ככל האפשר – הסכים המנהל לבקשתי לפנים משורת הדין, אך הודיע לי שאהיה הנוסע היחיד במטוס כולו, ולא אקבל אוכל ושתייה כמקובל במשך זמן הטיסה. כמובן שהסכמתי לתנאים אלו וכך זכיתי להגיע למרוקו.
כדי להוכיח שסיפורי זה אמיתי – ביקשתי מאחד הטייסים שיצלם אותי יחיד על רקע המטוס הריק. והנה התמונה לפניך!"
עד כאן היה סיפורו המפליא של מר מוריס אוחיון.
בסיפור השגחה זה זכה מר אוחיון להגדיל את שם ה' בקרב המשתתפים בהילולא, שהנה ראו כולם כיצד הקב"ה השגיח עליו באופן פרטי בעת שחרורו והצלתו המופלאה, ועד שהגיע להילולת הצדיק ר' חיים פינטו זיע"א במרוקו.
