ארע עימי ופגשתי יהודי הנמנה על פשוטי העם. בשעת פגישתנו השמיע היהודי באוזני חידוש שזכה לחדש בעצמו. החידוש שחידש היה פשוט מאד, אולם אני הראיתי לו את התלהבותי המרובה מחידוש זה, שיבחתי אותו על חידושו והשתדלתי להגדיל ולייקר בעיני היהודי את העובדה שהוא זכה לחדש חידושים בתורת ה'
היהודי התרגש מאד כששמע את דברי השבח שיצאו מפי, ודבר זה גרם לו לאהוב ולחבב עוד יותר את לימוד התורה, עד שהגיע ללמוד תורה בקביעות בכל יום, במשך מספר שעות
צא ולמד מה כוחה של מילה טובה. לאחר שקיבל היהודי הערכה לדברי התורה שלו ושמע ממני כמה מיוחד ואהוב החידוש שחידש, ביקש להוסיף על זמן הלימוד שלו, וזכה להתקרב יותר לתורה הקדושה
לעומת זאת, אם לא הייתי מתייחס באופן מכובד לחידוש שחידש – עלולה הייתה תגובה פשוטה מצדי לגרום לו לייאוש, ולא היה מנסה שוב לחדש דבר בלימודו, ונמצאתי גורם חלילה להפחתת התורה בעולם.
