בעת ביקורי בהונג קונג שבמזרח הרחוק באה לפני אישה מבוגרת ובפיה בקשה מוזרה: "רבי, אני רוצה ברכה למות".
"ברכה למות?" התפלאתי, "איזו ברכה יש במוות בטרם עת? הרי זו קללה ממש. מדוע את מבקשת להביא על ראשך קללה?"
אך האישה המבוגרת השיבה לי שהיא מואסת בחייה חסרי התכלית וחסרי המטרה, ולכן היא מבקשת למות.
כיון שכך, ניסיתי להבין ביחד איתה את הסיבה לכך שחייה הם חסרי מטרה. כך נודע לי שהיא עשירה מופלגת ואפילו מטוס פרטי עומד לרשותה בכל עת שתרצה. אך למרות חיי התענוגות והפינוק שיש לה – היא מואסת בחיים אלו, כיון שכאמור היא אינה מוצאת בהם תכלית ומטרה.
כשהבנתי את העניין, הצעתי לאותה אישה שלא הייתה שומרת תורה ומצוות, שמעתה ואילך תשתדל לאפות בכל שבוע חלות מעשה ידיה לכבוד שבת. קיוויתי שאפיית החלות תכניס מעט תוכן ועניין בחייה המשעממים.
האישה שמעה את עצתי, הביטה בי בפליאה ואמרה: "הרב אולי לא הבין אותי נכון, אני אינני מכינה לעצמי אפילו כוס קפה! כל צרכי מוגשים לי מוכנים ומזומנים. אינני נוקפת אצבע בבית, ואיך אם כן אאפה חלות?"
אך אני התעקשתי והסברתי לה שהנפש שלה מבקשת למות כיון שהיא מעולם לא הורגלה לעמל ולעבודה, וחיי ההפקרות והחופש נמאסו עליה. חופש זה איננו חופש אמיתי שהאדם העמֵל נהנה ממנו. זהו חופש מדומה שאין בו שום עול, ולכן נפשה מואסת בו.
מסיבה זו ייעצתי לה לאפות חלות לכבוד שבת. שמתוך שיהיה עליה לאפות חלות לכבוד השבת – תיכנס בה חיות ושמחה של עמל, ואז כבר לא תבקש את נפשה למות. בנוסף תוכל גם לזכות במצוות הפרת חלה שזכויותיה רבות.
האישה קיבלה את דברי ואמרה שתנסה לפעול כעצתי.
כעבור תקופה היא התקשרה אלי ואמרה: "הרב, העצה שלך הייתה נהדרת! אני נדהמת מהשינוי העצום שחל בי. מיום שהתחלתי לאפות חלות לכבוד שבת – נכנסו סיפוק ושמחה לחיי, והעשייה שלי לכבוד שבת גרמה לכך שגם התחלתי לשמור את השבת!"
ברוך ה' חייה כבר אינם שחורים ורעים כפי שהיו בעבר וברוך ה' היא כבר אינה מבקשת את נפשה למות.
