ראש ישיבה מפורסם בא לפני עם בנו המתבגר, ובכאב רב תאר את צערו על כך שבנו אינו הולך בדרך התורה, אלא פונה לדרכים עקלקלות.
ביקשתי מהבן שיצא מהחדר וישאיר אותי עם אביו כדי שאוכל לשוחח איתו ביחידות. לאחר ששוחחתי עם האב מעט והבנתי את איכות הקשר בינו לבין בנו אמרתי לו שלפי דעתי קיימת בעיה כלשהי באופן שבו הוא מתנהג עם בנו. ברוך ה' הוא זכה להיות ראש ישיבה ותורתו רבה ועצומה, ומשום כך ייתכן שהוא אינו שם לב לכך שהוא אינו מעריך ואינו מכבד מספיק את לימוד התורה של בנו ואת חידושי התורה שלו, והחסר הזה של הערכה לבנו בולט עוד יותר למול חידושי התורה שלו עצמו.
כך קרה שלאחר שהבן הרגיש שאביו אינו מעריך את התורה שלו – הוא העדיף לעזוב אותה לטובת עיסוקים אחרים ר"ל.
האב שתק, ואני המשכתי ואמרתי לו שמה שנדרש ממנו עכשיו, זה להקפיד להעריך מאד את בנו על השעות המעטות שהוא כן מקדיש לתורה, למרות שמלכתחילה היה נדרש ממנו יותר, ומתוך הערכה אמיתית ותחושת הצלחה בסייעתא דשמיא הנער ישוב לספסלי בית המדרש בחשק רב ובהתמדה.
חינוך הבנים אינו מסתכם רק בלימוד המצוות, ההלכות והדינים ובהוראה לבן מה עליו לעשות.
חינוך יהודי חייב להיות מבוסס על הערכה, כבוד, עידוד לבנים והענקת תחושה של הצלחה ושל עשייה נכונה. ומתוך תחושה נעימה זו שהילד יחוש שמוקירים אותו ומעריכים את תורתו – הוא יצמח ויגדל לתפארת הוריו ומחנכיו.
