חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה (משלי כב, ו)
חינוך התחל והרגל את הנער בשנים להוליכו בעבודת ה' לפי דרך חכמתו, אם מעט ואם הרבה, וכשיהיה מורגל בעבודת ה' אז גם כי יזקין לא יסור ממנה, כי יתן לב להשכיל כשרון המעשה ההיא. [מבואר שענין החינוך והרגל הילד במצוות זה לפי דרך חכמתו ותפיסתו, ואפילו מעט, עדיף להרגילו במעט שיהא תפוס בידו, מאשר הרבה ועושה זאת מחמת הכרח, וגם על זה נאמר: ''טוב מעט בכונה מאשר הרבה בלא כונה'', ואז כשיזקין יוסיף על המעט עד שיהא מושלם]. (מצודות דוד)
אשר יחנך לנער על פי הדרך אשר מנהגו וטבעו ללכת בה לחשבו והשגתו שכבר יקבל המוסר כאשר יגדל וכו'. והינו שצריכים ההורים להכיר את מנהגו וטבעיו של הילד, כדי לחנכו לפי טבעיו, אבל חינוך שלא לפי טבעיו שזה סותר את טבע הילד אינו חינוך טוב. (רלב"ג)
''חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה'', וזו מצות האב על הבן לחנכו בתורה ובמצוות, כי זה כל פרי הבנים לגדלם על התורה ועל העבודה, שאם יהיו חס ושלום בנים משחיתים, ההעדר טוב ממציאות הרע. וכשם שצריך לחנכם בתורה ובמצוות, כך צריך ללמדם ולחנכם בדרך ארץ ומדות טובות וישרות, באופן שכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה', ויחנכם וירגילם במדת הסתפקות, ושלא יהיו להוטים אחר מאכל טוב ומלבושים טובים.
ואף אם חננו ה' בעושר, ירגיל את בניו להסתפק בטוב מעט, כדי שלא יצר להם בעתות בצרה. וצריך חכמה ודעת לירד חדר בטן הבנים ולגלגל עמהם כראוי לפי דעתם ולפי השנים. (פלא יועץ אות ח' ערך חינוך)
כי האדם אי אפשר לו לשבר דרכו, כלומר מזלו שנולד בו, אלא שניתנה הבחירה ביד האדם שיוכל לאחוז במזלו ולהעמידו כפי שירצה, או צדיק או רשע או בינוני. וכמו שאמרו במסכת שבת (דף קנו.) מי שנולד במזל מאדים יהיה שופך דמים. אמר רבי אשי או מקיז דם או לסטים או שוחט או מוהל, והינו אם הוא צדיק הוא ישתמש בכוח שפיכות הדמים שלו לדבר מצוה, להיות מוהל. אם הוא בינוני יהיה שוחט או מקיז דם, שיש בזה קצת מצוה ולא עבירה, אבל אם הוא רשע ישתמש בכח המאדים שבו לשפיכות דמים. וצריך לחנכו לפי טבעו, ולכוון אותו להשתמש בטבעיו לדברים טובים ללמוד תורה באפן שמתאים לו. ולקיום מצוות השייכים לטבעיו. ואז גם כשיזקין לא יסור ממנה, אבל אם אתה מכריחו נגד מזלו, עתה ישמע לך מיראתו אותך, אבל אחר כך בעת יוסר עולך מעל צווארו יסור ממנה, כי אי אפשר לו לשבר מזלו. (הגר"א)
תנו רבנן קטן היודע לנענע חייב בלולב, להתעטף חייב בציצית, לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין, יודע לדבר אביו לומדו תורה וקריאת שמע, תורה מאי היא אמר רב המנונא: ''תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב'', קריאת שמע מאי הוא פסוק ראשון. (סוכה מב, א)
''וירק את חניכיו'' חינוך הוא לשון התחלת כניסת האדם או כלי לאמנות שהוא עתיד לעמוד בה, וכן חנוך לנער, חנוכת המזבח, חנוכת הבית. (רש"י פרשת לך לך)
כלל גדול יהיה לאדם המייסר בנו, ושיהיה בטוח שהבן הולך בדרך הישר אף בסתר שלא בפני האב. יראה בכל כוחו להדריכו במדת אמת, כמו שכתוב למדו לשונו דבר אמת, ויגדיל לו עונש השקר אפילו בשיחה בטלה, ויתפאר לו השכר הגדול מהאומר אמת, ויטיל מורא גדול עליו באם יוציא מפיו דבר אחד של שקר, יתרה בו התראות גדולות.
נמצא כשיהיה מידה זו של אמת תקועה בלב הבן, אז יקיים הבן כל מצוות אביו, כי ירא שישאלנו אביו עשית כך וכך או מה המעשה אשר עשית, והוא ישיב לו מפני היראה אמת, כי ירא אולי יאחז ונמצא בדאי וענשו יהיה מרובה, ומכוח שמוכרח לומר אמת, נמצא מוכרח להיות סור מרע ועשה טוב.
והנה בירושלים היה רגיל אצלי חסיד גדול, מחסידי עליון הספרדים, ואם היו נותנים לו עולם ומלואו, לא היה חס ושלום מוציא מפיו דבר שאינו אמת בברור. וספר לי מנהג אביו בעודו היה נער הוא ואחיו, ואם נעשה דבר שלא כהגן, אמר אביו מי יודה על חטאו ויאמר אמת, אזי אמחל לו, רק יזהר מהיום והלאה שלא ישנה באוולתו. ומי שיכפר ואני אחקור ואדרוש שאחז בשקר וכפר, אני אעשה לו עונשים בכפלי כפלים. וכן עשה, מי שהודה מחל לו ונתן לו מתנה איזה מטבעות בעבור שהודה האמת, וְלָאַחֶר ששיקר ענשו בעונשים גדולים, כך היה מגדל בניו במדת האמת והיה קונה האמת במטבעות, לקיים ''אמת קנה'', ונעשה בבנו החסיד טבע האמת עולמית. (השל''ה הקדוש, חלק א' עמוד 86)
כאשר חינכת את ילדך למשמעת, הצלחת כבר מראש בכל שטחי החינוך, ובלי טורח רב תצליח לכוון אותו לאן שאתה רוצה... שהנחינו את הילד בשנתיים הראשונות שלו להתרגל לציית רק לרצונו הוא ולעקשנותו, זאת אומרת שיפנקו אותו. כמובן, שהרושם של השנתיים הראשונות לא יטשטש מהר, כי הוא מצא אופי חדש ובלתי מכוון לגמרי, ועל כן אי אפשר להפך את הרושם של עקשנות ופינוק למשמעת וציות, ואין הילד יכול פתאום להתחיל בביטול רצונו המפתח לעקשנות מפני רצוננו ושאיפתנו. (ביסודות החינוך ח"א של הרש''ר הירש זצ''ל)
