בימי בחרותי, כאשר הגעתי לפרק "האיש מקדש" והגיע זמני להינשא, ראיתי שאני מתעכב מלמצוא את זיווגי. ולמרות שאנשים רבים מציעים לי הצעות שונות – אף אחת מהן אינה מתאימה.
על כן פניתי לכ"ק אבא זיע"א וביקשתי ממנו שידריך אותי בעניין. ואבא, שראייתו הייתה רחבה, הרגיע אותי ואמר: "אל דאגה, בעזרת ה' בת זוגך תגיע אליך בזמנה".
ברכתו של אבא עודדה אותי מאד, ואני פניתי לשגרת יומי הרגילה ללא לחץ.
באחד הימים כאשר שהיתי בפריז, ניגשו אלי אמא ובת, האם סיפרה שמצבה הבריאותי של בתה הינו בכי רע, וביקשה שאברך אותה ואתפלל עליה שתזכה לרפואה שלימה.
"מי אני שאברך אתכן?" שאלתי בתמיהה "לכו לאבי הצדיק בארץ הקודש ובקשו ממנו ברכה לרפואה". אך האם והבת עמדו על בקשתן שאברך אותן ואתפלל עליהן, כיון שכעת בשל מצבה הרפואי של החולה קשה להן לטוס לארץ ישראל והן חפצות בכל זאת בברכה של צדיק.
בתוך לבי חשבתי לעצמי שאני עודני צעיר לימים, ומהי תפילתי לעומת תפילתו הטהורה של אבא? אך מצד שני עלה בדעתי שאם הן כל כך מבקשות שאתפלל עליהן – הרי אזכה בתפילתי לגמול עימן חסד, ואיזה נזק יכול להיגרם אם אמלא את מבוקשן? על כן הענקתי להן את ברכתי מעומק לבי שבזכות אבותי הקדושים תזכה הבת לרפואה שלימה.
תקופה קצרה לאחר מכן הבריאה הבת בסייעתא דשמיא, ובני משפחתה הכינו סעודת הודיה גדולה וביקשו שגם אני אשתתף בסעודה זו.
כאשר הגעתי לבית המשפחה בליאון היפנו אותי בני הבית לחדר צדדי, ובעודי תמה לפשר הדבר נכנסו לחדר בני זוג, התיישבו לפני וביקשו שאברך אותם בזרע של קיימא.
היית המום. הבנתי שבעלי הבית החליטו בעבורי שאקיים קבלת קהל ואברך את האנשים שהגיעו אלי. הבטתי החוצה ונדהמתי לראות שמאחורי הדלת ישנו תור ארוך של אנשים הממתינים להיכנס פנימה כדי לקבל ברכה.
באותו הרגע רציתי לברוח מן המקום.
מעולם לא חשבתי לשמש כרב בישראל וכמזכה הרבים, ובטח שלא עלה בדעתי לשבת מול בני אדם, להקשיב לבעיותיהם ולפתור להם אותן.
כי מי אני ומה אני, בחור צעיר לימים שאפילו זקן לא גידלתי כיון שחשבתי תמיד להתפרנס בזיעת אפיי והייתי רחוק מלחשוב להיות רב, ובנוסף עוד לא נישאתי ולא בניתי את ביתי, ומי אני שאשב ואברך את ציבור האנשים מבוגרים כצעירים, הזקוקים לישועה?
מחוסר ברירה נשארתי במקומי, ובעל כורחי ברכתי את כל הממתינים בתור אחד לאחד איש כפי בקשתו.
בין הנכנסים לחדר היו בחור ובחורה שהגיעו יחד. לתומי חשבתי שהם מאורסים ועומדים לפני חופתם, ולפיכך שאלתי אותם האם הם מעוניינים בברכה לקראת נישואיהם. אך הם השיבו לי שהם אינם מאורסים, אלא אח ואחות החפצים בברכה שכל אחד מהם ימצא את זיווגו הראוי לו במהרה.
ברכתי אותם בזיווג הגון כפי שביקשו ואחר כך אמרתי לבחורה שעולה בדעתי שמו של בחור שאולי יתאים לה. בהמשך ניסיתי לקשר ביניהם, אולם השידוך לא עלה יפה.
חלפה עברה תקופה, ולאחריה נסעתי לארץ ישראל להשתתף בחתונתו של אחי שיחי', והנה נזדמן לי לפגוש בארץ את בני משפחתה של אותה בחורה והם ברכו אותי לשלום.
אימי שתחי' שהבחינה בכך וראתה שמשפחה זו מכירה אותי – הזמינה אותם לשבת חתן של אחי אשר נערכה בביתנו. וכששאלתי אותה מנין היא מכירה את המשפחה הזו, אמא השיבה לי: "אבא אמר לי שאם אראה אנשים מכובדים, ברצונו שאזמין אותם לשבת חתן, וכך עשיתי".
"ומנין את יודעת שבני המשפחה הזו הם אנשים חשובים?" שאלתי. אך אמא שתקה ולא ענתה לי על שאלתי.
הגיעה השבת, ובעת סעודת השחרית קם לפתע אבא ממקומו, יצא אל החדר השני וחזר משם עם טבעת וצמידים. אחר כך פנה ישר לאמה של הבחורה ואמר לה: "בתך שתחי' היא המזל של הבן שלי!"
היינו המומים, ועמדנו פעורי פה לנוכח מעשיו של אבא. גם אני לא ידעתי את נפשי מרוב תדהמה, וכשהיססתי באוזני אבא על דבר השידוך, אבא אמר לי: "דע לך כי בחלום הראו לי שזהו זיווגך, ובחורה זו היא משורש נשמתך".
והשידוך קם והיה.
לאחר חודשיים ימים עמדנו אשתי היקרה שתחי' ואני תחת החופה וזכיתי לקדשה כדת משה וישראל, זאת למרות שעדיין לא הכרתי כראוי את בני משפחתה כיון שהתגוררו במדינה אחרת.
עוד זוכר אני שטרם מצאתי את זוגתי שהיתי באשדוד יחד עם ידידי הרב הצדיק רבי רפאל אבוחצירא שליט"א, בנו של כ"ק האדמו"ר רבי מאיר אבוחצירא זיע"א. שנינו – שהיינו בני אותו הגיל ועמדנו בתקופת השידוכים, נדברנו בינינו לנסוע לקברו של רבנו חיים בן עטר, בעל "האור החיים" הקדוש זיע"א ולהתפלל על קברו שנזכה לזיווג כשר והגון, וכך עשינו.
כמו כן חשבנו ללכת יחד לבית הצדיק הקדוש רבי מרדכי שרעבי זיע"א ולהתברך מפיו, אולם הדבר לא יצא לפועל משום שאני הייתי צריך לשוב לצרפת. אך משמים צרפו מחשבה למעשה וזמן קצר לאחר מכן זכיתי בסייעתא דשמיא למצוא את בת זוגי.
זמן קצר לאחר אירוסיי הגיע אלי מכתב הזמנה מרבי רפאל אבוחצירא שליט"א בו הזמין אותי להשתתף בחופתו ביום שמחת לבו. הבטתי במועד החתונה ונדהמתי לגלות שהתאריך שנכתב בהזמנתו – היה התאריך המיועד ליום חופתי! וזאת מבלי שנדע כלל האחד על חברו!
שלחתי לרבי רפאל את ברכותי לרגל הקימו את ביתו, והתנצלתי על שלא אוכל להשתתף בחופתו, כיון שבאותו הזמן אעמוד אף אני בעזרת ה' תחת חופתי ואקבע את היסודות לבניין ביתי השלם בסייעתא דשמיא.
זהו סיפור הזיווג שלי. זיווג מן השמים, ללא שידוך מראש, מעשה ניסים ממש.
