באחד הימים שאל יהודי לעצתי איך לנהוג במצב מסוים.
כיון שאיני מורה הוועשית ככל אשר יורוךראה השבתי לו: "על החלק ההלכתי איני משיב מאחר ואיני פוסק, אולם בהתייחסות לכלל הנושא - לפי עניות דעתי עליך לנהוג כך וכך", ופירטתי באוזניו היאך עליו לנהוג.
השואל לא הסתפק במה שאמרתי לו והלך לשאול רב נוסף כיצד עליו לנהוג בעניין. אותו רב אמר לו לנהוג באופן שונה ממה שאני אמרתי לו, לפיכך פנה השואל ושאל רב שלישי כיצד לנהוג באותו עניין. הרב השלישי, שלא ידע על התשובות הקודמות אשר קיבל השואל לשאלתו – השיב לו כי באפשרותו לנהוג באופן נוסף.
היהודי המבולבל נהג לבסוף באופן שחשב לנכון, ומכיון שלא הצליחו מעשיו – התקשר אלי וסיפר לי שעדיין לא נפתרה בעייתו.
"האם נהגת כפי שהוריתי לך?" שאלתי אותו, והיהודי השיב: "לא, משום שרציתי לשמוע דעות נוספות בעניין".
כששמעתי את דבריו הוכחתי אותו על מעשיו ואמרתי לו: "כאשר התייעצת עימי בתחילה ויעצתי לך לנהוג בצורה מסוימת, הרי נטלתי אחריות על דברי. אם היית מאמין ברב ובדעת התורה שלו באופן מוחלט – היה בכוח הדבר להביא להצלחתך. אולם אתה חיפשת דעות נוספות, ולפיכך איבדת הכל.
"אין כוונתי שדברי הרבנים הנוספים לא היו נכונים, וייתכן שהיית מצליח מלכתחילה לפעול גם בדרכים אחרות. אולם כאשר ביקשת את הנהגתו של רב מסוים בעניינך – הרי בכוח דבריו להתקיים, והקב"ה שולח דווקא בהם סייעתא דשמיא".
