אישה שזיווגה התעכב, באה לפני בבקשה שאברך אותה בזכות אבותי הקדושים שתמצא את בן זוגה הראוי לה. ברכתי אותה כפי בקשתה שהקב"ה יאיר את עיניה למצוא את בן זוגה והיא תזכה להינשא כדת וכדין.
אך משמים רצו אחרת.
האישה לא הצליחה למצוא את זיווגה במשך שנים רבות, אך למרות זאת היא לא התייאשה ובאה לפני שוב ושוב בבקשה שאעניק לה ברכה נוספת בזכות אבותי הצדיקים. בכל פעם שהייתה באה לפני הייתי מברך אותה מחדש שתזכה להקים את ביתה במהרה, ובנוסף הייתי נוהג לצייד אותה בקמעות של ברכות.
מובן שלא השתמשתי חלילה בקמעות של שמות הקודש, אלא כל "קמעותיי" היו פתקאות בהן העליתי על גבי הכתב את הברכות. וביקשתי מאותה אישה שכאשר תמצא את זיווגה – תשיב לי את אותן הברכות הכתובות שנתתי לה.
באחד הימים בהיותי בפריז באה לפני האישה הבודדה שוב כשהיא בוכה מרה על בדידותה.
כשראיתי שלא נתנו לי משמים את הזכות לסייע לה בברכתי בזכות אבותי הצטערתי מאוד, ולפיכך אמרתי לה שמאחר ואני מרגיש שמשמים מונעים ממני לעזור לה – על כן החלטתי להעניק לה את משקפי, ואני מבקש ממנה שתבוא לפני בפעם הבאה רק עם חתנה! ועד ליום מאושר זה איני רוצה לראותה, כיון שאני חש שאין בידי לסייע לה.
האישה שמעה את דברי, נטלה את המשקפיים ויצאה מחדרי שבורה ורצוצה. נראה היה שייאוש החל לחדור ללבה במחשבתה שכנראה נגזר עליה להישאר רווקה כל חייה ועד יומה האחרון היא תאלץ לחיות בבדידות נוראה זו.
להפתעתי הרבה, כעבור זמן לא רב שבה אלי האישה מחויכת ושמחה ובידיה המשקפיים! בהגישה לי אותן סיפרה באושר שזכתה בשעה טובה למצוא את בן זוגהולפיכך ועל כן היא שמחה להשיב לי את הפיקדון שהפקדתי בידיה.
"עלייך ללמוד מישועתך הפלאית עד כמה רב כוחה של האמונה בקב"ה" אמרתי לה. "הנה, רק כאשר האמנת בה' יתברך שהוא לבדו יושיע אותך ממצבך העגום ופסקת לתלות את תקוותך בברכות שונות ובשאר גורמים חיצוניים – רק במצב אמונה זה זכית להיוושע! וייתכן מאד שאם היית חשה את תחושת ה"אין עוד מלבדו" כבר כמה שנים קודם לכן – היית זוכה להיוושע כבר אז!" כך אמרתי לה, והוספתי את ברכתי לבנין עדי עד.
