אביגיל פורטונה, בתה של רוזה קלדרון הייתה בשנת תשנ"ד ילדה קטנה כבת שש שנים בלבד, והנה לפתע התחילה לדמם בצורה חריפה.
הרופאים שטיפלו בה התקשו לקבוע מהו מקור בעייתה, וניסו לרפא אותה בדרכים שונות, מהן קונבנציונאליות ומהן טבעיות. אך למרות כל מאמציהם – לא הצליחו להתגבר על מחלתה.
תקופה ארוכה סבלה הילדה מבלי שתהיה תרופה למחלתה. עד שלפתע גילו הרופאים כי הכבד בגופה גדול באופן חשוד וכמעט שאינו מתפקד. כיון שראו זאת חששו הרופאים שהילדה סובלת מגידול בכבד, והציעו לערוך לה ביופסיה – פעולת דיקור שחודרת לגוף, שנעשית בבית חולים גדול בבוסטון שבארצות הברית, ונעשית בהרדמה מלאה.
כל הבדיקות הנדרשות לקראת הביופסיה הדחופה נערכו לילדה, אולם באותו זמן שמעו ההורים לפתע כי הביקור שלי בעיר הוקדם, וראו בכך סימן שעליהם להמתין לבואי כדי שאברך את בתם לפני שיסעו לבוסטון, למרות שכבד הילדה כבר כמעט ולא תיפקד.
הרופאים התנגדו להמתנה המיותרת והודיעו להורים כי דחיית הנסיעה היא באחריותם הבלעדית, שכן בתם חולה במחלה קשה מאד והטיפול בה אינו סובל דיחוי. אולם להורים הייתה אמונה גדולה בחכמים ובברכתם, והם התעקשו להמתין לבואי, כדי שאברך את הילדה בזכות אבותי זיע"א.
מיד כשהגעתי לעירם באו לפני ההורים עם הילדה החולה. זמן רב ישבו אצלי, במהלכו ברכתי את הבת ברפואה שלימה ואמרתי להורים כי כעת יש לערוך לה בדיקות נוספות. כיון שלפי דעתי הנסיעה לבוסטון מיותרת, ואין עוד צורך לעשות את הביופסיה, ובעזרת ה' מצבה של הילדה ילך וישתפר.
למחרת היום ניגשו ההורים עם בתם לערוך בדיקות נוספות, ומכיון שהיה זה יום שישי – לא הספיקו לבשר לי על תוצאות הבדיקות המדהימות!
באורח נס התברר כי לא מדובר כלל בגידול, כפי שחשבו הרופאים. גם הכבד חזר לעבוד ברמה תקינה ונורמאלית, לעומת תוצאות הבדיקות שנעשו שבועיים קודם לכן והצביעו בברור על חוסר פעולה של הכבד.
כששמעתי זאת ביום ראשון מפי ההורים הנרגשים, הוספתי וברכתי אותם כי בסייעתא דשמיא הילדה תחלים במהרה גם מהדימום הקשה ממנו עדיין סבלה, ויזכו לבשר אך בשורות טובות.
זכות אבותי הקדושים בה האמינו הורי הילדה ללא פקפוק, עמדה לבתם החולה והיא ניצלה ממוות לחיים וזכתה להבריא לגמרי מהמחלה שתקפה אותה.
