ארע עימי ובאו לפני בני זוג מצרפת. במשך רבע שעה מאז שנכנסו לחדרי ישבה האישה ובכתה ולא הצליחה להוציא מפיה דבר.
כשהצליחה לבסוף להירגע, היא סיפרה שבתם היחידה נסעה לחודשיים לארץ ישראל כדי להתנדב בקיבוץ, שם היא הכירה ערבי פלסטיני וכעת היא מעוניינת להינשא לו. נוסף על כך בתם היקרה מבקשת להמיר את דתה ולהתאסלם!
נחרדתי לשמוע את הדבר, ושאלתי את האישה: "איך בתכם הגיעה לרצות להתאסלם? אמנם גם הרצון שלה להינשא לצעיר הערבי הוא נורא, אבל אפשר להבין אותה במידה והצעיר מצא חן בעיניה. אך מהיכן נכנסו לראשה מחשבות איומות אלו של התאסלמות? הרי אתם מתגוררים בסביבה יהודית, ולמה היא מבקשת להתאסלם?"
"אני אשמה בכך" אמרה האישה בקול בוכים, "בביתנו אין יהדות, אין שבת, אין תורה. כלום".
"ונוסף על כך" המשיכה וסיפרה "לפני כשלושה חודשים נערכה בליל שבת בטלוויזיה תוכנית על האיסלם. בתי שהייתה באותו זמן בבית ישבה וצפתה בתוכנית, ולמחרת בבוקר אמרה לי: 'אמא, האיסלם הוא הדת האמיתית!'
נבהלתי מאד והתחלתי לצעוק עליה שהיא מדברת שטויות ואיך היא מעזה לדבר באופן זה, אך היא ענתה לעומתי: 'אל תצעקי עלי! את לא לימדת אותי כלום על היהדות ולכן אינני יודעת עליה דבר. עכשיו הכרתי את האיסלם ואין לי כל ספק שזוהי הדת האמיתית' ". כך סיפרה האישה ופרצה שוב בבכי.
מוסר גדול טמון במעשה זה. כאשר לא מחנכים את הילדים לתורה ולמצוות מגיל צעיר – הם גדלים פרא ומוכנים לקבל מרות של כל דת שהיא, מבלי לחוש קשר ליהדות. אולם כאשר ההורים מכניסים לילדיהם מגיל קטן את האהבה לתורה ולמצוות – הילדים גדלים כיהודים מאמינים, ובבגרותם לא יחפשו לעצמם דתות אחרות.
