זיע"א במרוקו, אשר נערכת מידי שנה ביום כ"ו באלול.
יהודי זה היה חשוך בנים, ושנים ארוכות הוא ואשתו התפללו וייחלו להיפקד בפרי בטן, וקיוו לזכות במהרה לאחוז בידיהם ילד משלהם.
באחת השנים כאשר מר שמואל השתטח על קבר הצדיק ביום ההילולא הוא הרבה לבכות ולהתפלל לה' שיושיע אותו. בכאבו הרב הכה על הקבר בראשו וזעק: "אלקא דרבי חיים ענני!" "אלקא דרבי חיים ענני!"
האנשים שעמדו לידו בסמוך לקבר הצדיק, מהם מפשוטי העם, ראו את מעשיו ואחזו בו בחוזקה כדי למנוע ממנו להמשיך ולדפוק את ראשו בקבר, וקראו אליו: "אל תבכה! אל תבכה! בשנה הבאה תבוא לכאן בעזרת ה' יתברך עם בן זכר! אמן!"
כל אותה העת עמדתי בצד, וכששמעתי את הבטחתם של יהודים פשוטים אלו אשר אינם נמנים עם בני התורה, עניתי גם אני אחריהם "אמן". לאחר מכן קראתי למר שמואל והוריתי לו להתחזק במספר הנהגות כדי שיהיה לברכה על מה לחול וכך יזכה שהיא תתקיים בו בעזרת ה'.
מר שמואל קיבל את הדברים ויצא מקברו של הצדיק רגוע ובוטח בכוח הברכה שקיבל שהקב"ה יזכה אותו בבן זכר בתוך שנמר גבי שמואל הי"ו זוכה להיות מן המשתתפים הקבועים בהילולת הצדיק רבי חיים פינטו ה. "כעת יש לי הבטחה" – אמר, והסיר דאגה מלבו.
כעבור שנה, ביום ההילולא, עלינו שוב כמנהגנו לקברו של הצדיק זיע"א. כיון שההילולא נועדה להתקיים במוצאי שבת – שָבַתְנוּ את השבת הסמוכה לה בעיר אסווירא, סמוך לקברו של הצדיק.
בצהרי יום השבת, בסביבות השעה שתיים, ישבנו יחד כמה מן המשתתפים, וביניהם היה גם מר שמואל הי"ו.
"נו, מה עם אשתך? היש בשורות טובות בפיך?" פניתי ושאלתי אותו.
"כן, ברוך ה' אשתי הרתה בזכות הצדיק זיע"א כפי שברכו אותי לפני שנה, אבל פרט אחד מהברכה לא התקיים במלואו", השיב מר שמואל.
"ומהו?" בקשתי לדעת.
"העניין שברכו אותי שאזכה השנה לחגוג את ההילולא כשאהיה אב לבן. אומנם אשתי מתקרבת כבר לסיום הריונה – אך עדיין לא ילדה, ורק בעוד כמה ימים אזכה להשלמת הברכה, כשהיא תלד בשעה טובה".
כששמעתי את דבריו שאלתי אותו: "ומהיכן יודע אתה שהברכה טרם התגשמה במלואה, אולי אשתך ילדה כבר אתמול בלילה, בליל שבת ואינך יודע מכך? או אולי היא תלד היום, במשך יום השבת?"
על כך השיב לי מר שמואל: "לא נראה לי שהיא ילדה ביממה האחרונה, בגלל שכששוחחתי איתה ביום שישי לפני כניסת השבת היא אמרה לי שהיא עדיין אינה מרגישה שום דבר שקשור ללידה".
אך אני לא התייאשתי ואמרתי לו שלמרות שלפני שבת אשתו עדיין לא הרגישה כלום, ייתכן מאד שכעת ממש, תוך כדי שיחתנו היא נמצאת בעיצומה של הלידה.
היהודי לא השתכנע מדברי, שכן על פי החשבון החודשים אשתו נועדה ללדת רק כעבור מספר ימים, ביום ראש השנה. אולם על כל פנים סיכמנו כולנו שאם אשתו תלד עוד באותו יום – הרי דבר זה יגרום לקידוש ה' גדול, בכך שיוכח לעין כל כוח הצדיק שפעל למענם.
במוצאי שבת, בעיצומה של ההילולא נכנס לפתע מר שמואל והחל צועק בפני הנוכחים כולם: "אלקא דרבי חיים פינטו!" "אלקא דרבי חיים פינטו!"
המומים מקריאתו הסתובבנו כולנו לעברו ושאלנו: "מה יש? מה קרה?"
ומר שמואל סיפר לכולם באושר: "אשתי ילדה בן בשבת בצהריים בשעה שתיים וחצי!!!"
בכך הושלמה הברכה שברכו אותו האנשים בדיוק שנה קודם לכן, ביום ההילולא, שיזכה להיות אב לבן בתוך שנה עד ליום ההילולא הבא. כל זאת בזכותו של הצדיק הטמון במרוקו, רבי חיים פינטו זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל. אמן.
