הכרתי בעבר יהודי אשר בחר להינשא לאישה גויה ממוצא אתיופי, ומנישואיו אלו נולדה לו בת.
באחד הימים כשפגשתי את היהודי הסברתי לו על ייחודיותו של עם ישראל המובדל מכל העמים והבהרתי לו עד כמה עוון נישואי התערובת חמור. האיש קיבל את התוכחה, ולמרות שהיה לו קשה לוותר על אשתו הגויה – הוא שמע לקול יצרו הטוב, וכעבור תקופה בישר לי שעזב את הגויה והוא עומד להינשא לאישה יהודיה.
בתו שנולדה לו מהאישה האתיופית גדלה בינתיים, וכשהוא החליט לעזוב את אמה הגויה, היא הצטרפה אליו בדרכו, והתגיירה כדת וכדין.
משמים סייעו בידו ואשתו הגויה הכירה אדם גוי שמצא חן בעיניה, יותר מאשר בעלה היהודי, וכך היהודי היה פנוי להינשא ליהודיה כשרה כדת משה וישראל.
אין ספק שהיהודי זכה לסייעתא דשמיא מיוחדת זו, כיון שמצד עצמו ביקש לדבוק בה', וכיון שכך – כבר לא היה יכול לשוב למצבו הקודם לחיות עם הגויה וסייעו בידו מן השמים לעזוב את הגויה בקלות ולהינשא ליהודיה.
אך בזאת לא תם הסיפור.
כיון שבתם המשותפת הלכה עימו בדרכו והתגיירה, הדבר לא מצא חן בעיני גרושתו הגויה והיא ביקשה להציק ולהפריע לו בחייו. אך כשהקב"ה ראה את הסבל שהיא מבקשת לגרום לו – הוא שלח לה משמים מחלה קשה שהכריעה את גופה, וכך לא נשאר לה כוח ויכולת להטריד את היהודי ולהפריע לו בדרכו החדשה.
ללמדנו שכאשר יהודי חפץ לעשות תשובה – הקב"ה מסייע בידו ומסיר מדרכו אבני נגף שונות. הנה היהודי ביקש לעזוב את אשתו הגויה – וזכה לסיוע משמים לכך. הגויה ביקשה להציק לו – ולא עלה בידה, כיון שהקב"ה התערב בעניין והציל אותו ממחשבותיה הרעות.
