זוג תאומות שהתגוררו בליאון שבצרפת גדלו והגיעו לפרקן. כיון שכך הן באו לפני וביקשו להתברך שתזכינה למצוא את זיווגן הנכון במהרה. לאחר מספר פעמים שהיו אצלי, זכו השתיים ונישאו בסימן טוב ובמזל טוב למשפחות החשובות סבן ודרעי, והשמחה בנישואי השתיים הייתה כפולה ומכופלת.
אולם שמחה זו לא ארכה שנים רבות, שכן האחת זכתה מיד להיפקד וללדת ילדים, ואילו אחותה התאומה ציפתה בכיליון עיניים להיפקד בפרי בטן, אך במשך תקופה ארוכה וממושכת לא זכתה לכך. כך חלפו להן השנים כשתאומה אחת מטופלת בשני ילדים קטנים וכבר הרתה בפעם השלישית, ואילו אחותה – לא זכתה להיפקד אפילו פעם אחת בזרע של קיימא, ודבר זה פגם באושרה של תאומתה עם ילדיה.
בצר להן הגיעו אלי שתי האחיות לישיבה בליאון, ולאחר שסיימתי למסור את השיעור השבועי בישיבה, ביקשו להיכנס לחדרי.
האחות שזכתה לילדים, פרצה מיד בבכי ואמרה: "כבוד הרב, כבר חמש שנים שאני נשואה, זכיתי ללדת שני בנים והנה הריתי שוב, אולם שמחתי אינה שלימה, כיון שלאחותי אין ילדים כלל. דבר זה מצער אותי מאד ומפריע לי לשמוח עם ילדי".
מיד כשסיימה את דבריה פצתה תאומתה את פיה ואמרה: "כבוד הרב, אינני מקנאה ח"ו באחותי ובילדיה, ואני מאחלת לה כל טוב שבעולם ומשפחה גדולה וברוכת ילדים, אבל אני נתונה בצער גדול כיון שכל הזמן בעלי מביט בי שאני עקרה, ואני חשה שהוא אינו שמח בי כלל".
לשמע הדברים התעצבתי מאד. במיוחד נגע ללבי צערה של האחות עדינת הנפש שכן זכתה לילדים, ולמרות זאת היא מצטערת על אחותה עד ששמחתה האישית אינה שלימה. מעומק לבי נשאתי את ברכתי לאחות העקרה ואמרתי: "בעזרת ה', השנה הזאת תהיי שמחה ומאושרת עוד יותר מאחותך".
האחות העקרה הביטה בי בפליאה ושאלה: "כיצד אוכל להיות שמחה עוד יותר מאחותי? הרי גם אם יתרחש נס ואזכה ללדת עוד השנה – לי יהיה ילד אחד ולאחותי יהיו כבר שלושה ילדים בלי עין הרע!"
"היד ה' תקצר?" שאלתי בקול רם "הרי ייתכן ותלדי השנה ארבעה ילדים! ולאחותך יהיו רק שלושה".
כששמעה זאת האחות שזכתה בילדים, אורו עיניה והיא ענתה בקול: "אמן! יהי רצון שאחותי תהיה שמחה יותר ממני!"
הייתי המום למול גדלותה של אחות זו, כמה דאגה לאחותה וכמה ייחלה שאחותה תזכה להיות שמחה עוד יותר ממנה.
כך יצאו מחדרי שתי האחיות כשהן מלאות באמונה גדולה שעוד באותה שנה תזכה האחת ותשמח שמחה גדולה עוד יותר מאחותה.
ואכן כך היה. לאחות ההרה נולד באותה שנה ילד אחד, ואילו האחות העקרה זכתה לחבוק באותה שנה ארבעה ילדים! ואני זכיתי להיות הסנדק של אחד מבניה.
סיפור זה נתפרסם בעיר ליאון וגרם לקידוש ה' גדול, שכן כולם ראו שהקב"ה אינו רחוק מאף יהודי שדורש את קרבתו ומאמין בו באמת. כמו שכתוב: "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר ידרשוהו באמת. רצון יראיו יעשה ואת שוועתם ישמע ויושיעם" (תהילים קמה, יח-יט).
