באחת מדרשותי בציבור דיברתי אודות היצר הרע שמביא את האדם לייאוש בעבודת ה'. בדברי אמרתי שלעיתים, כאשר האדם רואה שעוונותיו רבים מאד, הוא נופל לייאוש בעבודת ה' והיצר הרע מגביר עוד יותר את ייאושו ומשכנעו שבגלל חטאיו המרובים אין לו תקומה ממצבו ואין לו כל דרך לתשובה. אולם תפקיד האדם להתגבר על יצרו, ולא להקשיב לעצותיו הרעות.
לאחר שהסתיים השיעור ניגש אלי יהודי מקרב המאזינים ואמר לי: "כבוד הרב, דברי התורה שאמרת קלעו בדיוק למצבי הרוחני. לצערי הרב, בזמן האחרון עברתי כמה עבירות, ואני מיואש מעבודת ה' שלי. עד כדי כך אני חש שמצבי הרוחני קשה, שכבר אינני רוצה להתפלל וכבר אין בי כוח ללמוד תורה, שכן אני בטוח שהקב"ה לא יקבל את התפילה שלי לאחר שחטאתי, ובודאי הוא אינו חפץ בלימוד התורה שלי".
נבהלתי לשמוע את דבריו הקשים של היהודי ואמרתי לו: "אין ספק שדווקא היצר הרע הוא זה שמדבר מתוך גרונך! היצר הרע בתחבולותיו מכניס בלבך מחשבות ייאוש ומראה לפניך את כל עוונותיך באופן מוגזם. כך הוא זורע ספיקות בלבך בעניין תשובתך ומונע ממך להתפלל, ללמוד תורה ולשוב על מעשיך".
היהודי היה מופתע מכוון המחשבה השונה שהצגתי בפניו, ואני המשכתי:
"דע לך שכל שכנועי היצר הללו אינם נכונים כלל, משום שבידוע הוא שאת כל השערים שבשמים – שערי פרנסה, שערי רפואה, שערי ברכה, את כולם מידת הדין יכולה לנעול בפני האדם, חוץ משער אחד שאין לה שליטה עליו כלל – שער התשובה. שער זה פתוח לכל אדם, בכל מדרגה, והקב"ה מחכה לנו בכל יום שנשוב ממעשינו הרעים ומיד יקבל את תשובתנו באהבה".
היהודי שמע את הדברים, וכולי תקווה שהמילים שהקב"ה שם בפי התקבלו על לבו והוא זכה לעשות תשובה על חטאיו ושב לעבוד את בוראו בלבב שלם.
