אחד מתלמידי בא לפני וביקש לנסוע לבקר את בני משפחתו המתגוררים במקום מרוחק. כיון שהכרתי את המקום ואת הסביבה בה נמצא בית הוריו הזהרתי אותו כמה וכמה פעמים שיתרחק מאד מכל אותם מקומות מפוקפקים הנמצאים בסביבת ביתו, כדי שלא ייתפס חס ושלום לדבר עבירה
"האם הרב חושב שאעבור איזושהי עבירה? האם אני חשוד בכך בעיני הרב? הרי אני בטוח בעצמי שלא אעבור עבירות!" כך השיב לי תלמידי בגאון ובבטחה, כששמע את אזהרותיי הרבות
סוף מעשה – אותו תלמיד נסע לבית הוריו, אך לדאבון הלב הוא נפל ברשתו של יצרו הרע ועבר שם עבירה חמורה
זאת כיון שהוא בטח והאמין בעצמו שלא יגיע לידי עבירה כלל, ולא נזהר בעצמו שלא להביא עצמו למצב של ניסיון. ועל כך אמרו חכמינו ז"ל במשנה: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" (אבות ב, ד)
