באחת השנים נכנס אלי יהודי וביקש ברכת הצלחה בעבורו, בעבור אשתו ובעבור ששה עשר ילדיו כן ירבו. בתוך דבריו סיפר היהודי שהוא מתגורר עם כל משפחתו ברוכת הילדים בדירה בת שלושה חדרים בלבד.
"כיצד מספיק לכם המקום הצר לכל כך הרבה נפשות?" שאלתי אותו בתמיהה, והיהודי השיב: "כבוד הרב, במקום להכניס חפצים וריהוט הביתה, אני מכניס לביתי ילדים!"
כיום, לצערנו אנשים רבים אינם מוותרים על ריהוט יקר וחדיש, מזנון מעוצב וחפצים יקרי ערך. כך מתמלא ביתם בחפצים שונים עד שאין בו עוד מקום לנפשות נוספות.
אולם יהודי זה הבין שאין צורך בכל אלו, הוא הסתפק בכיסאות פשוטים ובמיטות צנועות, וכך במקום להשקיע את כספו ואת כוחותיו בריהוט – הוא השקיע את כל כולו בטיפוח ילדיו ובחינוכם לתורה וליראת שמים.
וזוהי הדרך הנכונה בה יש להתנהג בעולם הזה. בעניינים שברוחניות – על האדם להקדיש את כל כוחותיו ואת כל זמנו לעבודת ה' וכל המרבה הרי זה משובח. ולעומת זאת בענייני החומר – כל הממעיט הרי זה משובח.
