באחת השנים הגיעו לפני בעל ואישה. הבעל סיפר על צערם המשותף שכבר שנים רבות הם נשואים וטרם זכו להיפקד בזרע של קיימא, וביקש שאתפלל עליהם ואברך אותם שיזכו לחבוק ילד משלהם.
"האם אתם שומרים תורה ומצוות?" שאלתי, והיהודי השיב: "לא, איננו שומרים תורה ומצוות", והוסיף "האם הרב יכול להתחייב בפנינו שנזכה לילדים אם נשמור מצוות?"
"לא, איני יכול להתחייב לדבר" השבתי. "אולם אני בטוח שמאמץ זה מצידכם, יעשה רושם גדול בשמים ויעניק לכם סייעתא דשמיא מרובה".
כיון שהבחנתי בפתח צר שנפתח בלבם, הוספתי משל: "אדם שעבר עבירת תנועה ונתפס 'על חם', האם יעזרו לו טענותיו שהוא לא עבר את אותה עבירה? מובן שלא. כיון שהמצלמה שנמצאת בכביש כבר צילמה את מעשיו בזמן אמת, ובהצגת התמונה בפני השופט – ניתן יהיה להוכיח את עבירתו באופן הפשוט ביותר. נוסף על כך, כאשר עבירת התנועה שעשה תוקרן בבית המשפט לעיני כולם – מבוכתו תהיה גדולה מאד, כיון שכולם ידעו שבנוסף לעבירה שעשה הוא גם שיקר לבית המשפט כשאמר שלא עשה זאת".
לאחר מכן עברתי לנמשל הפשוט: "כך יהיה בעולם הבא כשיערכו לאדם לאחר מותו דין וחשבון על כל מעשיו בעולם הזה. וכאשר האדם ינסה להינצל מגזר הדין על עבירותיו מתוך כך שיגיד שהוא לא עבר אותן – יבואו התמונות וסרט הצילום שצולמו בעולם הזה ויעידו על העבירות שהאדם עשה. כפי שידועים דברי חז"ל 'דע מה מלמעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים'" (אבות ב, א).
כיון שראיתי שכל אותה העת בני הזוג הקשיבו לדברי בקבלה גדולה – שתקתי מעט, ונתתי להם זמן לעכל את הדברים.
לאחר מכן המשכתי: "בתורה הקדושה ישנן תרי"ג מצוות כנגד רמ"ח איברים ושס"ה גידים באדם. כל מצוה מכוונת כנגד איבר מסוים, ולכן יהודי שכואבת לו הרגל, לדוגמא – צריך לעשות חשבון נפש האם הוא פגם במצוה שקשורה ברגל, כי בגלל פגם זה נשלחו לו הכאבים ברגלו. וכך הדבר בכל קושי וכאב שקיים לאדם – עליו לפשפש במעשיו ולחשוב מדוע באו עליו קשיים אלו.
לאחר שנותינו בעולם הזה, כשנגיע לעולם הבא נראה שיהודי שפגם בקיום המצוות בעולם הזה סופו לעמוד לפני הקב"ה קטוע איברים כנגד כל מצוה שפגם בה, שקשורה לאיבר בגוף האדם".
האישה, ששתקה עד עתה, פצתה סוף סוף את פיה ולמרות כל מה שאמרתי אמרה:
"הרב, אני אינני מעוניינת לקבל על עצמי את כל המצוות, באתי הנה רק כדי לבקש שתברך אותנו בזרע חי וקיים".
הצטערתי לשמוע את דבריה והסברתי לה שכאשר הם אינם מקיימים את רצונו של ה' יתברך, אין לברכה שלי על מה לחול, ולפיכך אין לי מה לברכם.
בעלה לעומתה, התחיל להתעורר מעט מהדברים ששמע, ופנה אלי ושאל: "האם אני יכול להתחייב לתת צדקה לעניים, ובזכות מצוה זו נזכה להיפקד?"
הערכתי מאוד את רצונו בנתינת הצדקה לעניים, אך חשתי שבכוונתו רק לפטור את עצמו מקיום המצוות על ידי מתן סכום כספי שינקה את מצפונו בלי קשר לקיום רצון ה', על כן פניתי אליו מיד בשאלה "למי לדעתך שייך כל כספך?".
"כספי שייך לה'" השיב היהודי מיד.
"אם כן", תמהתי בפניו "אם כספך שייך כולו לקב"ה, איך אתה מבקש לרצות אותו בכסף ששייך לו ממילא? הרי ברור לכל שדבר זה לא ייתכן. כמו שלא תיתן מתנה לאדם – חפץ ששייך לו מלכתחילה. רצון ה' הוא שתקיים בעצמך את המצוות".
כשראה היהודי שאין לו מה להשיב, הוא ביקש לשאול שאלה אחרונה: "למה הקב"ה עשה לי זאת?"
על כך השבתי לו בנחת: "הקב"ה נתן לך מתנות רבות, ובתוכן בריאות, פרנסה, אישה טובה ועוד כהנה וכהנה. ואילו אתה, מה השבת לו בתמורה? האם טרחת להודות לו על כך?! בנוסף, בזה שאינך מקיים את מצוותיו – אתה מנתק את הקשר שיש בינך לבין בוראך.
אבל הקב"ה מצידו אינו מנתק את הקשר איתך! משום שאבא לעולם אינו מתנתק מבנו, למרות שהוא פושע כנגדו. וכדי להשאיר פתח פתוח להידבר עימך הקב"ה מונע ממך ילדים, כדי שתתעורר לשאול – למה לא זכיתי להיפקד בילדים? ומתוך קושי זה תשוב בחזרה לאביך שבשמים". כך עניתי ליהודי הכאוב.
עצם הדבר שהקב"ה משאיר אותנו חיים, למרות שסרנו מהדרך ופשענו כנגדו – חסד זה מהווה עבורנו הוכחה ברורה לכך שאנו בנים של הקב"ה והוא אוהב אותנו אהבה עזה. וכשהקב"ה מייסר אותנו מידי פעם – הוא מבקש לאותת לנו עד כמה הוא רוצה לחדש את הקשר בינינו, ועד כמה הוא חפץ שנשוב אליו בתשובה.
בזאת נסתיימה שיחתי עם בני הזוג. איני יודע מה עלה בגורלם, אולם חזקה על כל יהודי שנמצא במבוכה שלבסוף יחזור לאביו שבשמים כילד השב לבית הוריו.
