באחד הימים בהם קיבלתי קהל בא לפני בחור שניכר היה שהשקיע מאמצים רבים בכדי לשוחח עימי: תחילה נסע דרך ארוכה עד שהגיע אלי, ובהמשך, בגלל התור הארוך של הממתינים – נאלץ הבחור לחכות זמן רב עד שהתאפשר לו להיכנס לחדרי
כיון שהבחנתי במאמציו המרובים, חשבתי לעצמי שבודאי הגיע הבחור לבקש ברכה עבור עצמו. "מן הסתם ניצב הוא בפני מציאות קשה שמניעה אותו להקדיש זמן ומאמצים כה רבים כדי לפתור אותה". אך כשסיפר לי על הבעיה שבגללה התאמץ כל כך – התברר שהוא טרח בשליחותו של חבר, והברכה שביקש כלל לא הייתה עבור עצמו, אלא עבור חברו
ברכתי את חברו כפי שביקש, והייתי בטוח שלאחר מכן ינצל הבחור את ההזדמנות ויבקש ברכת הצלחה גם עבור עצמו - עבור הבעיה הגדולה שעבורה טרח כה רבות.
אך לא! התפעלתי לגלות עד להיכן מגיעות מידותיו הנעלות ואהבת הבריות שלו: כשסיים את העניין שלשמו נשלח – קם הבחור ממקומו, הודה לי ופנה ללכת
בשלב זה הבנתי ללא ספק שכל מעשהו היה לשם שמים בלבד, בלי כוונות אישיות, וודאי ישלם לו הקב"ה על כך שכר מרובה. הוא שימש עבורי דוגמא לחוסר אנוכיות, להתמסרות והקדשה רבה למען הזולת.
