זוכר אני כי הפעם הראשונה שבה תרמתי לצדקה סכום כסף גדול מן המקובל הייתה כאשר התגוררתי בצרפת.
באותו היום בא לפני אדם עני והתחנן שאתרום מכספי להכנסת בתו לחופתה.
עד לאותו יום הייתי רגיל לתרום לעניים סכומים קטנים, וכך חשבתי לעשות גם כאשר עני זה עמד לפני, אולם לפתע דמיינתי לעצמי מה היה קורה אילו הייתי אני עומד במצבו המביש של העני והייתי חס ושלום נזקק לחסדי הבריות עבור הכנסת ביתי לחופתה, ובאותו רגע התגברתי על עצמי ונתתי בידו סכום כסף גדול מאד.
והנה, מעיד אני על עצמי שמיום שגיליתי את אפשרות נתינת הצדקה ביד רחבה ובסכומים גדולים – זכיתי לתרום באופן זה שוב ושוב, וברוך ה' עד היום לא חסרתי דבר.
עלינו לדעת כי בעולם הזה אנו רק צינור להעביר את הכסף לנצרכים ולנזקקים. ביכולתנו להיות צינור צר שדרכו מועברים סכומים קטנים, והזכויות על כך מעטות, אולם ביכולתנו להיות צינור רחב שדרכו הקב"ה מעביר לבריותיו סכומים גדולים, ואז גם זכויותינו תהיינה רבות וגדולות לאין שיעור.
