שלושה אחים מהעיר מרסיי שבצרפת, היו הבעלים של רשת חנויות גדולה ומצליחה לממכר ביגוד ופריטי אופנה. באחת השנים אדם מסוים הלשין עליהם אצל רשויות המס שהם סוחרים בצורה לא חוקית ומרוויחים את כספם שלא ביושר, ובשל כך הם נקלעו לצרה איומה.
בבדיקה שערכו אנשי המיסים בניהול החשבונות של העסק, הם גילו מספר תקלות, וכתוצאה מכך הם תבעו את האחים למשפט רציני בו ביקשו לחייב אותם בתשלום של כמה מיליוני יורו!
שלושת האחים, בעלי החברה הבינו כי כדי לגייס את הסכום העצום הזה יהיה עליהם למכור את כל החנויות שבבעלותם, את בתיהם הפרטיים וכמעט שיוותרו בחוסר כל, ודבר זה זעזע אותם והכניסם לחרדה גדולה.
כשפגשתי אותם לאחר הגזרה שנחתה על ראשם, עוד לפני המשפט הגדול שהיה עתיד להיערך להם, הבחנתי שהם שבורים ומדוכדכים, ולא ידעו כלל מה יעשו וכיצד יינצלו מרעה איומה זו.
"כבוד הרב יבין", אמר לי אחד האחים "מלבד הקושי שיש לנו מהמחשבה על איבוד כל כספנו ורכושנו האישי, אנו נתונים בעיצומו של קושי נוסף, שלא תהיה לנו כעת אפשרות לעמוד בהתחייבויות שהתחייבנו במהלך השנים לתרום סכומי כסף גדולים לאגודות חסד, למוסדות תורניים ולישיבות. ומה נשיב למשולחים הרבים כשיבואו לבקש את סכומי הכסף שכבר לא יהיה באפשרותנו לתרום להם?" כך שאל בייאוש רב.
השבתי לו בשאלה: "נניח שהקב"ה ישאיר בידכם רק את סכומי הכסף שאותם התחייבתם לתרום לצדקה, האם תיקחו אותם לעצמכם או שתתרמו אותם כפי שהתחייבתם?"
והיהודי ענה בבטחון רב: "אם הקב"ה ישאיר בידנו אפילו רק חנות אחת שממנה נוכל להתפרנס – נעביר את כל הכנסותיה לצדקה, ולא נבקש מכך דבר עבור עצמינו".
לשמע תשובתו פניתי לשני אחיו הנוספים ושאלתי גם אותם כיצד ינהגו במידה והקב"ה ישאיר בידם רק את סכומי הכסף שהתחייבו לצדקה, ושני האחים השיבו לי ללא שהייה שלא אכפת להם על הבתים שלהם ולא על כספם האישי שירד לטמיון, מה שמטריד אותם כעת הן רק ההתחייבויות שלהם ללומדי התורה.
כאשר שמעתי את דבריהם התרגשתי מאד וברכתי אותם: "בודאי בזכות מצות הצדקה שאתם אוחזים בה בחוזקה ומצטערים בגין הקושי שיהיה לכם בקיומה, הקב"ה יצרף מחשבה טובה למעשה ויצליח את דרככם במשפט!"
מעודדים מדברי ניגשו שלושת האחים למשפט הגדול והמורכב שנקבע להם.
ביום המשפט היה עליהם לעבור שלושה משפטים שונים.
המשפט הראשון עבר. המשפט השני גם הוא עבר. ואילו במשפט השלישי והאחרון – כאשר רצה השופט לפתוח את התיק שלהם לפניו – לא נמצא התיק! אותו התיק שבתוכו היו כל המסמכים וכל העדויות המרשיעות שבגללם אמור היה להינתן להם פסק הדין שייקח מהם את כל רכושם.
כיון שכך – נערך מיד חיפוש אחר התיק האבוד, אולם למרות שחיפשו בכל מקום ובכל לשכה אפשרית בבנין בית המשפט – נעלם התיק כלא היה.
בשל חסרונו של התיק החשוב הוחלט לדחות את מועד המשפט בחמשה עשר ימים, מתוך כוונה שבתוך אותם ימים בטח יימצא התיק המבוקש ואז ניתן יהיה לחרוץ את דינם של בעלי החברה.
כחלוף חמישה עשר הימים ציפו האחים להזמנה מבית המשפט לבוא להשלים את המשפט השלישי והמכריע, אולם להפתעתם המרובה לא נשלחה אליהם כל הזמנה בעניין. חלף חודש ועוד חודש, עברו חודשיים, ועוד ששה חודשים – ומבית המשפט לא ניתן כל סימן או אות. והיה הדבר לפלא בעיני האחים.
כחלוף חצי שנה נוספת בה האחים לא קיבלו כל זימון למשפט, הם פנו לעורך הדין שלהם ושאלו אותו האם הוא יודע מה עלה בעניינם.
"למה לכם לעורר עניין שנשכח?! השתדלו גם אתם לשכוח מכך ואל תעוררו דובים מרבצם!" השיב להם עורך הדין בפליאה גדולה.
אך האחים היו מפוחדים מאד ורצו להיות בטוחים שכספם לא יילקח מהם, ולפיכך שלחו את עורך הדין לשופט, כדי שיברר אצלו מה עלה בגורל התיק שלהם.
כאשר שמע השופט את השאלה, הוא חשב שאוזניו מטעות אותו, ושלח את עורך הדין להשיב לאחים שהיה להם מזל גדול, ולא ניתן כל פסק דין בעניינם!
מעשה זה היה פלא פלאים וגרם לקידוש ה' גדול מאד, שכולם ראו את כוחו העצום של הקב"ה שהוא כל יכול, וברגע קטן מגביה שפלים. וכן היה בזה לימוד גדול על כוחה העצום של מצות הצדקה שמסוגלת להעביר את רוע הגזרה.
ועל כך אומר הצדיק רבי חיים וויטאל זיע"א שכאשר יהודי עובר עבירה הוא עלול להפסיד את כל המצוות שעשה, מלבד את מצות הצדקה, על פי הנאמר "וצדקתו עומדת לעד" (תהילים קיא, ג). ועל פי הסברא נראה לי להוסיף שאולי בזכות מצוות הצדקה שעומדת לו לעד, יזכה ויתעוררו בלבו רגשות חרטה, וישוב בתשובה.
