וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת (משלי י, ב)
ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה. (שבת קנו, ב)
עשרה דברים קשים נבראו בעולם... ומיתה קשה מכולם, וצדקה מצלת מן המיתה. (בבא בתרא י, א)
רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד (משלי כא, כא)
הרודף לעשות צדקה וחסד עם הבריות ימצא גם הוא מה' חיים וצדקה וכבוד. (מצודת דוד)
מלח ממון – חֶסֶר. (כתובות סו, ב)
הרוצה למלוח ממונו כלומר לגרום לו שיתקיים יחסרנו לצדקה תמיד וחסרונו זהו קיומו. (רש"י)
אמר רבי חייא בר אבא רבי יוחנן רמי כתיב "לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות", וכתיב "לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות", שתי צדקות הללו למה, אחת שמצילתו ממיתה משונה, ואחת שמצילתו מדינה של גיהנום (בבא בתרא י, א)
מעשה במונבז המלך שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת, וחברו עליו אחיו ובית אביו ואמרו לו אבותיך גנזו והוסיפו על של אבותם, ואתה מבזבזם. אמר להם אבותי גנזו למטה, ואני גנזתי למעלה, שנאמר "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף". אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו, ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו, שנאמר "צדק ומשפט מכון כסאך". אבותי גנזו דבר שאין עושה פירות, ואני גנזתי דבר שעושה פירות, שנאמר "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו". אבותי גנזו אוצרות ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות, שנאמר "פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם". אבותי גנזו לאחרים, ואני גנזתי לעצמי, שנאמר "ולך תהיה צדקה". אבותי גנזו לעולם הזה, ואני גנזתי לעולם הבא, שנאמר "והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך". (בבא בתרא יא, א)
אמרו עליו על בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה, פעם אחת באתה אשה לפניו בשני בצורת, אמרה לו רבי, פרנסני. אמר לה העבודה, שאין בקופה של צדקה כלום. אמרה לו רבי, אם אין אתה מפרנסני, הרי אשה ושבעה בניה מתים. עמד ופרנסה משלו. לימים חלה ונטה למות, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע, אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ובנימין הצדיק שהחיה אשה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות הללו. מיד קרעו לו גזר דינו. תנא הוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו. (בבא בתרא יא, א)
רבי שמעון אומר מכח הצדקה מתים עתידים לחיות, מנין אנו למדין, מאליהו התשבי [שהחיה בן האלמנה בזכות הצדקה שעשתה]. (ילקוט שמעוני מלכים א רמז רט)
ענין הצדקה הוא שיתן אדם משלו למי שצריך, והנה היא מדרגות רבות. יש צדקה שיתן אדם פרוטה לעני מן האומות. גדולה ממנה שיתן לעני ישראל והוא מעניי עיר אחרת. למעלה ממנה שיתננה לעניי עירו... למעלה ממנה שיתננה לעני קרובו... למעלה ממנה שיפרנס את בניו... למעלה ממנו שהוא מפרנס אביו ואמו, שהוא מקיים מצות כבוד אב ואם, והיא צדקה גדולה שאין לך למעלה ממנה, ע"כ שכרה אריכות ימים. (רבינו בחיי בראשית פרק מז)
