יהודי מבני ברק שקשור אלי מאד, פגש אותי באחד הימים ברחוב וביקש לקבל את ברכתי.
כאשר ראיתי אותו עומד לפני, הרגשתי לפתע שסכנה גדולה מרחפת מעל לראשו.
הבטתי לארץ והנה הבחנתי במסמר המונח על המדרכה, לפיכך רכנתי אליו, הרמתי אותו והתפללתי לקב"ה: "אם ישנה סכנה על האיש – יהא מסמר זה כפרתו".
אחר כך הכנסתי את המסמר לחול והוצאתי אותו ממנו מספר פעמים וכל אותו הזמן התפללתי לקב"ה שהמסמר יהא כפרתו של האיש, ולבסוף נתתי בידיו את המסמר למשמרת.
אינני מבין כלל מדוע כיוונו אותי מן השמים לעשות את המעשה הזה עם המסמר ואינני מבין גם מדוע תקעתי את המסמר בחול מספר פעמים. אולם אלו היו מעשי באותם רגעים.
כעבור מספר ימים התקשר אלי היהודי לצרפת ואמר לי: "כבוד הרב, איני יודע מהי גדולתו וחשיבותו של המסמר שנתת בידי, אולם הייתי מעורב כעת בתאונת דרכים קשה בירושלים, וברוך ה' בניסים גלויים יצאתי מכך ללא כל נזק ופגע". כך אמר.
גם אני אינני יודע מהו כוחו של המסמר, ואולי כל ייעודו היה כדי להכניס בלבי את המחשבה להתפלל על האיש בזכות אבותי, כדי להצילו מכל פגע.
