באחד הלילות הייתי עסוק בכתיבת דברי תורה במשך כל הלילה מתוך עמל ועייפות רבה, והיה חסר לי משפט אחד בלבד כדי לחזק את הרעיון כולו
והנה פלא פלאים, יהודי ממדינה רחוקה הגיע בדיוק באותו הזמן לבקרני, והביא לי במתנה ספר קודש שבו היו כתובים כל אותם הדברים שחפצתי בהם, וכן הופיע בו המשפט המתאים שהיה חסר לי לחיזוק הרעיון שביקשתי לכתוב
אולם למרות עייפותי הרבה, במקום לשבת במנוחה ולשמוח על הספר שנזדמן לידי וחסך ממני את מלאכת הכתיבה הקשה – התחלתי עוד פעם לכתוב את דברי התורה, והוספתי לחזק את הרעיון שלי מתוך עמל גדול מבלי לקחת מהספר שנזדמן לידי את הרעיון שהיה כתוב בו
ורק כאשר הושלמה מלאכתי – באה מנוחה לנפשי
כי כך היא דרכו של בן תורה. כאשר הוא לומד סוגיה מסוימת מתוך עמל, והוא מתקשה בהבנתה וממשיך לטרוח בה ללא הפסק עד שהיא מובנת לו לגמרי – רק אז הוא מגיע לידי סיפוק נפשי גדול אשר אדם זר לא יוכל להבינו
ולאחר כל זאת, במקום לנוח מעמל הסוגיה ומטורח לימודה, הוא אינו מתעצל, אלא ממהר להעלותה על גבי הכתב ביחד עם חידושיו היקרים מפז שחידש בה, ונמצא שבכך חזר שוב על דברי התורה
