פעם הוזמנתי לביתו של יהודי עשיר גדול מאד.
בעת ביקורי הסתובבתי בין כותלי הבית הגדול – שראוי יותר להיקרא ארמון, והבחנתי שעל קירות הבית תלויות תמונות יקרות ערך ששווי כל תמונה נאמד בסכום כסף רב מאד. מכל פינה זעק אלי העושר הרב של בעל הבית והפאר ניכר בכל
אולם לצערי הרב, למרות העושר הגדול, לא חשתי בבית זה כל קדושה
עד שבעל הבית הכניס אותי לחדר מדהים ביופיו, שבתוכו היה ארון קודש אשר היה מצופה כולו בכסף. לפי מראהו החיצוני של הארון ניכר היה שהשקיעו בו ממון רב, וכשבעל הבית פתח את הארון בפניי – הדבר ניכר גם לפי תוכנו הפנימי, שכן בתוך הארון היו מונחים כעשרה ספרי תורה מפוארים
עמדתי נרגש ומשתומם ממראהו של הארון ומספרי התורה המרובים ששכנו בתוכו, אולם לפתע הבחנתי בזעזוע בתמונת צלב, כמעשה עבודה זרה, שהונחה לצד ארון הקודש
"מה זה?" שאלתי המום ומזועזע את בעל הבית, "מדוע אתה מחזיק בביתך עבודה זרה
"אה, זוהי רק תמונה", השיב לעומתי העשיר "אינני מייחס לה כל משמעות, בטח לא משמעות של עבודה זרה חס ושלום
נדהמתי לשמוע את תשובתו, והוכחתי אותו בחומרה על כך שהוא מכניס לביתו עבודה זרה ממש, ועוד מציב אותה בסמוך לארון קדוש כל כך
כשיצאתי מביתו חשבתי לעצמי שיהודי זה הגיע לעיוות קשה כל כך בהעמדת הצלם בסמוך לארון הקודש, כיון שהוא לא חיפש כלל אחר האמת
עשיר זה לא השקיע עמל ויגיעה בעבודת ה' כלל, די היה לו בכך שהוא מקיים את המצוות, ילדיו נשואים ליהודים והוא שומר שבת וכשרות. הוא נהג רק על פי צו שכלו שהורה לו כיצד להתנהג בהתאם ליהדות, ולכן הוא הגיע לסתירה גדולה כל כך בחייו, כשבביתו ארון קודש מהודר בו מונחים עשרה ספרי תורה, ולצידו מונח בשלווה ונחת סמל עבודה זרה
אך האמת היא שהעיקר היה חסר לו בחייו. חסרה לו היגיעה בעבודת ה' בבחינת 'יגעת ומצאת תאמין'. אילו עשיר זה היה מתאמץ להשיג את האמת הצרופה – בודאי לא היה מגיע לסתירה זו. כי יהודי שמחפש אחר האמת הצרופה בלי שום פניות אחרות – הקב"ה מסייע בידו לגלות את אור התורה הקדושה, וללא היגיעה והעמל לא ניתן להתקדם כלל בעבודת ה
