כאשר שהיתי בניו יורק שבארצות הברית, פגשתי ברב גדול ומפורסם המכהן כראש ישיבה חשוב, אשר העלה בפניי שאלה מפליאה מאד – "כיצד גדלים בעבודת ה
נדהמתי לרגע
התבוננתי בראש הישיבה ושאלתי אותו: "האם כבודו התכוון לשאול את מה ששאל
"כן", הוא השיב לי בנחת, והוסיף: "אומנם אני שקוע בלימוד ויודע לצטט דפי גמרא רבים בעל פה, גם בשיחות המוסר לתלמידיי אני משמיע להם מאמרי חז"ל ודברי מוסר, אולם לצערי הרב אינני חש כל עלייה עצמית ברוחניות
כששמעתי את וידויו האישי חשבתי לעצמי שזוהי אכן בעיה גדולה. כשם שאדם שאוכל מאכל גשמי ואינו חש בו כל טעם – ברור לכל שיש בזה בעיה שיש לטפל בה שהרי חוש הטעם שלו פגום. כך גם בדברי התורה, יהודי שאינו חש טעם בלימודו – יש לרדת לשורש הדבר ולהביאו לתיקונו
ויותר מכך, כשם שברור לכל שאדם המרגיש שהאוכל אינו מתעכל בגופו – צריך להגיע מיד לקופת החולים ולטפל בבעייתו, כך גם יהודי שחש שדברי התורה אינם מתיישבים על לבו והוא מרגיש שהם אינם גורמים לו להתעלות רוחנית – עליו לטפל בבעיה חמורה זו מיד
לפיכך השבתי לרב שלפני: "כשם שבני ישראל קודם מתן תורה הוצרכו להכנה, כך כל אדם קודם עיסוקו בתורה צריך הכנה ראויה ורצינית ללימוד. הכנה זו היא דברי האמור "לעבוד ולמשא". כלומר, הכנה שיש בה עבודה, טורח ועמל. רק לאחר הכנה כזו האדם יחוש עליה והתעלות בתורה וביראת שמים
ועוד הוספתי ושאלתי אותו: "בשעה שכבודו מברך את ברכות הנהנין, האם הינך מכוון את משמעות המילים היוצאות מפיך? האם אתה מתבונן בלבך לפני מי אתה עומד, עם מי אתה משוחח, ולמי אתה מודה על שהאכיל והשביע אותך? אמנם אין זה דבר קל להשקיע מחשבה והתבוננות בכל ברכה וברכה, זהו משא ועול. אך אם תנהג בדרך זו – בוודאי יחול בך שינוי עצום, ותזכה לחוש עלייה רוחנית
מידי יום אנו משוחחים עם הקב"ה בלשון נוכח – "ברוך אתה ה'". האם זוהי דרכנו תמיד לדבר עם דמות רמת מעלה בלשון נוכח? ודאי שלא. אלא הקב"ה למרות גדלותו רוצה שנחוש קרובים אליו, ועל כן הוא מאפשר לנו לדבר עימו בלשון של קרבה, כְּדַבֵּר בן אל אביו
אך כאשר האדם מתפלל לה' ללא כל מחשבה, ואין הוא מבין את גודל זכותו להתקרב לקב"ה, מלכו של עולם, ולחוש כבנו, אזי לאחר מאה ועשרים שנותיו הקב"ה יטען כנגדו – מדוע קראת לי בלשון נוכח? הרי אינך קרוב אלי ואינך מכיר בי כאב לבנו, על כן אני דן אותך על שלא פנית אלי בלשון של כבוד ומלכות
כדי להגיע להרגשת קירבה לקב"ה יש צורך להשקיע עמל ועבודה – "לעבוד ולמשא". מתוך הרגשה של עול ומשא, לחוש את עול מלכותו יתברך ולהרגיש את משא ממשלתו עלינו בהיותו מלכנו הרם והנישא, ואז נזכה לחוש בהתעלותנו הרוחנית
