באחת השנים נתבקשתי לשאת נאום בכנס ענק שנערך בארצות הברית
כיון שידעתי שרבים מהמשתתפים הם רפורמים וקונסרבטיביים, אנשים הרחוקים מאד מדרך התורה והמצוות, ראשית כל התניתי את בואי בכך שתהא הפרדה מוחלטת בין גברים לנשים, ואכן כך היה
לאחר מכן נפניתי לחשוב מה ניתן לומר בפני אנשים בעלי רקע דתי שכזה? הרי את אברהם יצחק ויעקב אבותינו הקדושים הם אינם מכירים וגם אין להם כל עניין בתורה ובמצוות, ועל מה אוכל לדרוש בפניהם
אך במחשבה שנייה עלה בדעתי שגם במעמד הר סיני הקב"ה ירד על ההר ואמר לבני ישראל "אנוכי ה' אלוקיך" (שמות כ, ב), למרות שדרגת העם הייתה כזו שרק זמן קצר קודם לכן הם השילו את זוהמת המצרים מעליהם ועלו ממ"ט שערים של טומאה. ובנוסף, חלק נכבד מהעם היו אנשי הערב רב שיצאו איתם ממצרים
אם כן הקהל אשר עמד למרגלות ההר לא היה מן המשובחים ביותר, ובכל אופן הקב"ה ירד אליהם ודיבר עימם
כיון שכך החלטתי אף אני ללכת בדרכיו, וכך דיברתי בפני הקהל בכנס על מעלת תורתנו הקדושה ועל מצוותיה, והסברתי להם שכל פיתויי היצר הרע ותאוות העולם הם הנאות חולפות ולא ניתן למצוא בהם אושר אמיתי אפילו בעולם הזה. והוספתי ואמרתי שלעומת זאת כאשר יהודי מתקרב לקב"ה, חייו מלאים באושר ועושר נפשי ורוחני שכן דברי התורה משמחים הם
הדרשה שנשאתי בכנס זה נמשכה כמחצית השעה, וכל אותו הזמן הקהל הגדול האזין ברוב קשב לדברים, ואף לאחר מכן חלק מהמאזינים יצרו עימי קשר במשרד שבצרפת, והעידו על עצמם שכבר זמן רב לא חוו חוויה שכזו
ומוסר גדול זכיתי ללמוד מכך, שגם אדם שנמצא רחוק מאד מדרך התורה והמצוות – כשהוא שומע כמה טובה קרבת אלוקים, וכמה שמחה ואושר התורה נותנת הן בעולם הזה והן לעולם הבא, הרי שהוא חש שאלו הם דברי אמת ונשמתו מבקשת להתקרב לכור מחצבתה.
