מעשה היה בביתנו, אשר ממנו זכיתי ללמוד אודות השגחת הבורא יתברך על כל ברואיו, ואפילו על הקטנים ביותר
היה זה ביום שישי, ערב שבת קדש. כבר בשעות הצהריים המוקדמות עזבתי את כל עיסוקי בצרכי הציבור, ופניתי לסייע לבני ביתי בהכנת הבית לכבוד שבת המלכה
תוך כדי עיסוקי בהכנות לשבת הבחנתי לפתע בנמלה קטנה אשר עשתה את דרכה לכיוון הקומה התחתונה בביתנו
עמדתי והתבוננתי בה בדרכה, וכשהעוזר שלנו הבחין בי שאני מתבונן בנמלה הקטנה, הוא ביקש להרוג אותה ולסלקה מיד מהשטח. אך אני עצרתי אותו ממעשה זה, והמשכתי לעקוב אחרי צעדי הנמלה
כיון שהדבר ארע כאמור ביום שישי, ואני הייתי טרוד בהכנות לקראת שבת, ביקשתי מהעוזר שלנו שבתוך עיסוקיו הרבים בהכנות לשבת קודש ימשיך מידי פעם לפקוח עינו על הנמלה ושיעקוב אחריה בדרכה
לאחר שעתיים תמימות קרא לי העוזר ממרתף הבית. הוא סיפר שהנמלה הגיע בעצמה עד למרתף, ושם – המתין לה עכביש. כשהעכביש גילה את הנמלה הבאה לקראתו – הוא מיהר לעברה, תפש אותה וַאֲכָלָהּ בתאבון רב
הייתי המום מהחוכמה האדירה שבה הקב"ה מנהל את עולמו
הנה, הקב"ה ידע שבימות החורף העכביש ימצא לעצמו מחסה במרתף ביתנו, וביום שישי אחד הוא יהיה רעב ולא יהיה לו מה לאכול, ולפיכך זימן לו הבורא יתברך את הנמלה שייתכן שנבראה כבר כמה חודשים קודם לכן בימות הקיץ, והוליך אותה מרחק רב עד למקום מושבו של העכביש – כל זאת על מנת שתשמש לו למזון בשעה שיזדקק לכך
על אופן התנהלות זה כבר שורר דוד המלך בתהילים: "כולם אליך ישֹברון לתת אוכלם בעיתו, תיתן להם ילקטון תפתח ידך ישבעון טוב" (תהילים קד, כז-כח)
הקב"ה מכין לכל בריאה ובריאה את מזונה, ודואג לכלכלת כל הנבראים באופן מופלא, ועל כן עלינו לתלות את עינינו רק בו, ולבקש רק ממנו שיזון ויכלכל אותנו בחן, בחסד וברחמים, בשפע ובכבוד.
