באחת השנים, בימים שלפני חג הסוכות הבחנתי בפריז ביהודי שקנה לעצמו לכבוד החג אתרוג גדול ויפה. בעת הקנייה נראה היה שהיהודי מרוצה מאד מהאתרוג המשובח שהשיג, ושמעתי אותו אומר לעצמו: "אה, אתרוג זה ראוי וטוב". מיד פשטה בלבי שמחה עצומה. מי כעמך ישראל המהדרים במצוות ומשקיעים את כספם בנוי ובהידור המצוה
אולם שמחתי לא ארכה אפילו שניות ספורות, שכן מיד המשכתי לשמוע את היהודי משלים את המשפט: "אתרוג זה ראוי וטוב להכין ממנו לפתן לאחר החג"
בבת אחת ניטלה ממני השמחה הגדולה שבה הייתי שרוי. הרגשתי כמו בלון שהוצא ממנו כל האוויר, ולאחר מספר רגעים עצבות גדולה פשטה בלבי
הנה, היצר הרע הצליח לגבור על אדם זה ונטל ממנו את עיקרה של המצוה. כאשר יהודי זה יברך על האתרוג בחג הסוכות – כל מחשבתו תתמקד בלפתן שהוא יכין ממנו לאחר החג. וכיון שהמצוה נעשתה מלכתחילה שלא רק לשם שמים – בודאי ערכה פחות ממצוה המכוונת לעשיית רצון הבורא יתברך שמו בלבד
מסיבה זו הצטערתי לשמע דבריו של היהודי בעת רכישת האתרוג, שכן הם הראו על התייחסותו האישית למצות ארבעת המינים שלמרות שקוימה בהידור – היא לא קוימה לשם שמים בלבד.
