באחת מטיסותי השונות ברחבי העולם לצורך זיכוי הרבים, עבר הדייל בין הנוסעים וחילק למעוניינים שקיות בוטנים כמקובל בטיסות רבות
כאשר פנה אלי הדייל והציע גם לי שקית בוטנים, השבתי להצעתו בשלילה, אולם הדייל נשאר על מקומו ושאל אותי שוב האם אני מעוניין בבוטנים. אולי חשב שלא הבין אותי נכון בפעם הראשונה. אך אני השבתי גם בפעם הזאת שאינני מעוניין בבוטנים
"זה כשר, זה כשר" אמר הדייל והצביע על שקית הבוטנים
"מניין אתה יודע שזה כשר?" שאלתי אותו
הדייל חשב מעט והשיב לי בפליאה
"מה יש כאן? בסך הכול בוטנים! מה כבר יכול לפגום בכשרותם?"
לקחתי מידיו את אחת השקיות, פתחתי אותה, אחר כך קרבתי את השקית הפתוחה לאפו וביקשתי ממנו שיריח את תכולתה ויאמר לי האם הוא חש שנודף ממנה ריח של שמן
לתדהמתו של הדייל לא היה גבול, "נכון" הוא אמר "באמת מורחים את הבוטנים בשמן. אך לפי מה שידוע לי עניין הכשרות זה רק לבשר מהחי. האם גם בשמן יש כשרות
"בוודאי" השבתי לו "בורא העולם ציווה עלינו בתורתו לאכול רק מאכלים שהתורה מעידה עליהם שהם טהורים ולהתנזר מכל מאכל שאיננו טהור. ציווי זה אינו מוגבל רק לבשר מהחי, אלא נוגע למעשה לכל דבר מאכל שאנו מכניסים לפינו. עלינו לבדוק היטב האם הוא יוצא מן הטהור או שמא הוא יוצא מן הטמא. לפיכך גם טיפת שמן שמקורה אינו טהור יכולה להוות עבורנו מכשלה, ומסיבה זו סירבתי להצעתך הנדיבה לקבל את הבוטנים שכשרותם אינה ברורה לי". כך עניתי לדייל האדיב ששמח להחכים בענייני היהדות.
