מעשה שהיה כאשר נשאתי דרשה חשובה בפני ציבור גדול במיאמי שבארצות הברית. תוך כדי הדרשה הבחנתי להפתעתי ביהודי מתוך הקהל שאחז בידו ספר קודש ולמד מתוכו תוך התעלמות מקיומי והתעלמות מדברי התורה שנאמרים בחלל בית המדרש, כאילו כעת הזמן ללימוד באופן יחידני
למרות שהיה בדבר משום חוסר דרך ארץ לא התייחסתי לאדם זה ולמעשיו, והמשכתי בדרשתי
אולם לפתע הבחנתי בו סוגר את הספר בבהלה ומתחיל להקשיב לדברי. התפלאתי מאד לפשר מעשהו והחלטתי שלאחר שאסיים את דרשתי – אשאל אותו על כך
ואכן, מיד כשסיימתי לשאת את דברי בפני ציבור המאזינים פניתי ליהודי ואמרתי לו: "במשך זמן הדרשה ראיתי אותך יושב ולומד מתוך ספר קודש שהיה מונח לפניך. אולם, לפתע הבחנתי בך סוגר את הספר ומפסיק ללמוד. אמור לי בבקשה, מדוע סגרת את הספר בו למדת והתחלת להאזין לדרשה, מה גרם לך לשנות לפתע פתאום את מעשיך?" כך שאלתי את היהודי
כמענה לשאלתי הלך היהודי והביא את הספר בו למד. בפותחו את הספר בפניי הראה לי שכתוב בו שכאשר אדם נמצא בדרשה של רב ותוך כדי הדרשה הוא לומד מספר קודש אחר, ומראה בכך שדברי הרב חס ושלום אינם חשובים לו – הרי זהו עלבונה של תורה
"כאשר למדתי מתוך הספר הזה באמצע דרשתך, נגלו לעיניי הדברים הללו, וכיון שהבנתי שבעצם לימודי אני גורם לעלבון התורה ולבזויה – חדלתי מיד ממעשי". כך אמר היהודי
כשהיהודי קרא את הדברים הוא ראה בהם סימן משמים לכך שהדבר שנדרש ממנו באותו הזמן הוא להאזין לדרשה שאותה הוא בא לשמוע, ולא שיתעסק בלימוד מספר קודש אחר, ולפיכך חדל ממעשהו הלא ראוי.
