באחת השנים הכרתי יהודי שהתקשה מאד להבין מדוע תלמידי החכמים ובני הישיבות אינם יוצאים לעבוד, ומדוע הם משקיעים את עצמם במשך היום כולו רק בלימוד התורה. ולמרות שהסברנו לו שוב ושוב שהעולם מתקיים בזכות לימוד התורה הקדושה ובזכות אותם עמלי תורה, הוא לא הצליח להבין זאת, ומכיון שכך הוא היה נוהג לזלזל בכל עת בלימוד התורה ובלומדים, וטען שהם מבטלים את זמנם לריק.
באחד הימים פניתי אליו ואמרתי לו: "העולם קיים בשביל עם ישראל ובזכותו. ובעם ישראל ישנן שתי קבוצות, קבוצה אחת של לומדי תורה, וקבוצה שנייה של אנשים העובדים לפרנסתם. וכשם שיששכר וזבולון, השבטים הקדושים, עשו בניהם הסכם – שיששכר לומד תורה ללא עול פרנסה וזבולון טורח לפרנסת שניהם, ובתמורה לכך זכויות לימוד התורה של יששכר מתחלקות ביניהם – כך באותו אופן מתנהל העולם בזמננו
גם בימינו ישנם יהודים שיושבים והוגים רק בתורה הקדושה, ולעומתם ישנם יהודים שעמלים לפרנסת עצמם ולפרנסת לומדי התורה, ובתמורה לכך הם זוכים לקבל חלק מזכויות לומדי התור
בנוסף, הסכם זה של יששכר וזבולון היה מקובל גם על מנשה ואפרים שנחלקו ביניהם: אפרים למד תורה אצל יעקב סבו, ואילו מנשה פרנס את שניהם וזכה לקבל חלק מזכויות לימוד התורה של אפרים". כך אמרתי ליהודי
אך כל דברי נפלו על אוזניים אטומות. היהודי המשיך לזלזל בלומדי התורה, עד שלבסוף הזהרתי אותו שכתוצאה מדיבוריו אלו עוד יבוא יום שבו הוא יזדקק ללומדי התורה שיתפללו עליו ויבקשו עבורו רחמי שמים
אולם לצערי הרב גם אזהרות אלו לא הרתיעו אותו והוא לא הפסיק לדבר סרה על לומדי התורה
ואכן, עונשו הגדול נשלח לו משמים. יהודי זה חלה מאד ל"ע, ונראה שאפילו תפילות הצדיקים עליו ותחינות לומדי התורה בעבורו, לא היה בכוחן להושיעו ממחלתו הקשה.
