ת שהותי בטורונטו שבקנדה, כאשר הלכתי בבוקרו של יום להתפלל בבית הכנסת, ראיתי אנשים רבים המטיילים עם כלביהם בחוצות העיר
למראה האנשים עלה בדעתי שישנו הבדל עצום בין יהודי בן תורה לבין גוי מאומות העולם.
יהודי בן תורה המקיים את כל ציוויי התורה – המצוות מלוות אותו במשך כל היום כולו. ואפילו אם הוא אינו מקיים אותן באותו רגע ממש אלא רק חושב עליהן ומתכוון לעשותן, כשהמצוות תבואנה לידו הוא מיד יקיים אותן
גם בזמן שהוא ישן – אם עסק קודם לכן בדברי תורה, דברי התורה ממלאים את מוחו, וכך נמצא שגם בשנתו הוא עוסק בדברי תורה ומקבל על כך שכר
להבדיל אלפי הבדלות, הגוי שמטייל עם כלבו – כל מה שמלווה אותו במשך כל יומו ושעותיו הוא הכלב שהולך אחריו לכל מקום, וכאשר הוא נותן לו חתיכת בשר – הכלב דבק בו ונאמן לו עוד יותר, הם סועדים יחד וישנים בחדר אחד, וכך האדם מסובב כל יומו בטומאת הכלב
גם השטן שעליו נאמר "לפתח חטאת רובץ" – כאשר מאכילים אותו אפילו מעט – הוא דבק באדם כמו כלב ואינו עוזב אותו עד שהאדם יסיר אותו מעליו על ידי עשיית מצוות ומעשים טובים
אשרינו שזכינו להיות יהודים המסובבים בתורה, במצוות ובמעשים טובים במשך כל היום, ואשרינו שאין לנו חלק באותם גויים המסובבים בטומאת הכלב שקשורה בהם כל יומם.
