באחת השנים נתבקשתי לקבוע מזוזה בביתו של עשיר גדול בברזיל. כשהגעתי למקום נדהמתי לראות ארמון מפואר וגדול מימדים, שהיו בו למעלה משבעים(!) חדרים מרווחים, שהכילו את מיטב פלאי הטכנולוגיה המתפתחת ואת מגוון מכשירי החשמל המתקדמים ביותר בעולם.
ריהוט הבית היה מרשים במיוחד וכלל שטיחים יוקרתיים שהיו פרושים מקיר לקיר ונברשות בדולח שהשתלשלו מן התקרות בכל פינות הבית.
צמוד לארמון ניצבו שתי בריכות מים ענקיות שסביבן היו גינות פאר, ומדשאות ענק היו פרושות סביב לארמון.
כאילו לא די בזה – מכל עבר ניתן היה להבחין באנשי שירות שעמדו מוכנים לשרת את בני הבית ואת האורחים באדיבות רבה ובנימוסים מפליגים.
בעודי עומד משתומם למול הפאר הרב – ניגש אלי בעל הבית, נתן בידי מזוזה אחת ויחידה וביקש ממני לקבוע אותה בבית.
"לבית גדול כל כך אתה זקוק לעשרות מזוזות, מזוזה עבור כל חדר" אמרתי לו.
בעל הבית לא התבלבל ואמר שברשותו מזוזה אחת ולא יותר.
"ובאיזה חדר ברצונך לקבוע אותה?" שאלתי אותו.
העשיר התלבט מעט ולאחר מחשבה אמר: "אני מעוניין שכבוד הרב יקבע את המזוזה בפתח המרתף שבקומת הקרקע".
התפלאתי מאד ושאלתי: "מדוע תקבע את המזוזה בפתח המרתף ולא בדלת הכניסה המרכזית של הבית?"
בעל הבית העשיר ענה לתומו שבמרתף מונחת הכספת שבה צבורים כל כספו, הונו ורכושו, והוא חפץ שהמזוזה תגן על כל אלו.
צער גדול עלה בלבי על הריחוק הנורא שלו מהאמת הצרופה, ובפנותי אליו אמרתי:
"כל המחשבה הזו שלך – בטעות יסודה. אתה חושב שתחיה בבית זה לנצח נצחים, אולם אתה טועה. "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה"(תהילים צ, י). בבוא יומך לא תיקח איתך דבר מכל מה שרכשת, ורק המצוות והמעשים הטובים ילוו אותך לעולם העליון. צר לי על כך שאתה מבקש להשתמש במזוזה הכתובה בשמו של הקב"ה כדי לשמור על רכושך, במקום שתשתמש בה לשמור על הרוחניות שלך". כך אמרתי ליהודי העשיר, ועוד הוספתי:
"ראה עד כמה היטיב עימך הבורא והעניק לך עושר וכבוד. במקום שתכיר לו טובה ותּוֹדֶה לו על כל אלו בקיום המצוות, אתה מתרחק ממנו ומוסר את נשמתך לידי יצרך הרע באופן מוחלט".
באותו מעמד הסברתי לו שעל יעקב אבינו נאמר "ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות" (בראשית לג, יז). הסוכות מסמלות ארעיות, אי קביעות, חיים באפן זמני. במעשה זה יעקב לימד אותנו על ההתייחסות הזמנית שלו למקנהו ולרכוש הרב שהיה ברשותו. לעומת זאת לנשמתו הוא בנה "בית", משכן קבוע ומבוסס, מתוך חיבה וקרבה יתירה לקב"ה.
"ואתה" פניתי לעשיר ואמרתי לו "הפכת את היוצרות. את העיקר עשית טפל, ולטפל נתת חשיבות של עיקר. במקום שתשתמש בכספך הרב ובחכמת הטכנולוגיה שהקב"ה שלח לעולם – לעשיית מצוות, אתה משקיע את כל הונך בצבירת הון נוסף".
למרות שעשיר זה נמנה על תומכי מוסדותינו שוחחתי עימו בעזות שבקדושה מתוך כוונה "לשם שמים", ותפילתי הייתה על שפתי שהדברים יחדרו ללבו והוא יזכה לתקן את דרכיו במהרה.
