מגדל אייפל
מגדל אייפל הגבוה והמפורסם הניצב בפריז, בירת צרפת, מושך אליו בכל יום אלפי תיירים ומבקרים הנהנים להביט ביצירת מופת זו ומטפסים אל קומתו הגבוהה ביותר כדי להשקיף ממנה על פריז ועל כל סביבותיה.
באחת השנים שאלתי אדם המתגורר מול המגדל בפריז: "מהי הרגשתך בכל בוקר כאשר אתה מתעורר ורואה את המגדל המרשים המתנשא אל מול עיניך?"
להבדיל, שאלתי אדם אחר המתגורר מול בית כנסת – מהי הרגשתו בקומו בבוקר, כאשר הוא רואה את בית הכנסת שניצב לנגד עיניו?
האדם המתגורר מול מגדל אייפל השיב לי שהוא נהנה עד מאד לראות כל הזמן את המגדל הגבוה והיפה. מגדל זה מזכיר לו את נפוליון ואת ניצחונותיו ומסמל בעבורו את תרבות צרפת ואת כוחנותה.
לעומתו, היהודי המתגורר מול בית הכנסת ענה שעצם מגוריו מול מקום קדוש זה מחייב אותו להיות יהודי טוב יותר, להשכים קום לתפילות שבת כביום חול, להתפלל בכוונה ולא להפסיד תפילה במניין.
לשמע תשובותיהם השונות חשבתי לעצמי ששמו של המגדל בפריז אשר נקרא על שם האדריכל שהמציא אותו "אייפל", דומה באוזני דווקא למילה "אופל" – חושך. אפילה זו גורמת ליהודי המתגורר לידו ליהנות מהחומריות שבו, מגובהו וממראהו המרשים, ובנוסף היא גורמת לילדיו להתבולל בין הגויים, ר"ל.
לעומת זאת בכוחו של מקום תורה ותפילה לשמור על הרוחניות של האדם ולהעלות ולרומם אותו בעבודת ה', באותה מידה שמקום הנהנה משפע טכנולוגיה וקידמה – בכוחו לדרדר את האדם ואת צאצאיו עד לבור תחתיה.
ואין ספק שהנוף היפה והטוב ביותר שיכול להיות ליהודי מול ביתו הוא דווקא מקום של תורה, כפי שאמר רבי יוסי בן קיסמא: "אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר אלא במקום תורה" (אבות ו, ט).
