באחת השנים השתתפתי בהלווייתה של אישה שהאריכה ימים למעלה ממאה שנה. ההיכרות שלי עם בני משפחתה ועימה הייתה ארוכה ועמוקה והתחילה עשרות שנים קודם לכן.
אותה אישה הייתה עשירה גדולה ולא חסר לה דבר. בית פאר עמד לרשותה ובו משרתים ומשרתות לרוב, פלאי הטכנולוגיה והקידמה שרתו אותה בנאמנות, וכל מה שהיא רצתה ניתן לה מיד.
אולם כאשר ראיתי את אנשי החברא קדישא מורידים את גופתה לקבר והיא מלוכלכת מעפר, חשבתי לעצמי: היכן הם הפאר והאסתטיקה שהיו לה בחייה? היכן כל אותם תענוגות ופינוקים שהיו מנת חלקה? היכן תכשיטי הזהב, הכסף והיהלומים שהיא הייתה עונדת על עצמה?
ובמוחי הבנתי דבר חשוב – כל האמצעים החומריים שעמדו לרשותה והסבו לה חיי פאר ונוחות נשארו בעולם הזה!
זהו סופו של כל אדם, אפילו אם הוא עשיר גדול – בבוא יומו מגיע גופו למקום עפר רימה ותולעה, ורק נשמתו עוברת לעולם שכולו טוב כשהתורה והמצוות הן היחידות המלוות אותה. לכן כדאי לעמול בעולם הזה לקנות הרבה תורה מצוות ומעשים טובים, כדי שנזכה בבוא היום לליווי מכובד בעולם העליון.
מעשה נוסף שחידד במוחי את ההבנה הזו היה עם קרוב משפחה של אשתי שהיה עשיר מופלג, ועושרו היה כל כך גדול – עד שלא הייתה כל אפשרות להעריך את עושרו. בכספו הרב, הוא היה יכול להחזיק מוסדות תורה לאורך שנים ולתמוך בנזקקים רבים.
יהודי עשיר זה ביקש לקבוע פגישה עם אשתי, קרובת משפחתו, כדי לסכם איתה מספר עניינים בקשר לצדקה שהוא מבקש לתרום לאחר מותו לעילוי נשמתו.
אבל מותו היה פתאומי ומר, והפגישה שביקש לקבוע מעולם לא יצאה לפועל. בפעם האחרונה בה נסע ברכבו המפואר ארעה תאונת דרכים מחרידה, ורכבו עלה באש כשהוא לכוד בתוכו מבלי יכולת להיחלץ ממנו. ולמרות שהוא זעק לעזרה – איש לא היה יכול להושיעו וגם עושרו הרב לא עזר לו בשעת מצוקתו, עד שהוא מת במיתה משונה זו ונקבר בקזבלנקה שבמרוקו ללא שעלה בידו לדאוג לצדקה ולמעשים טובים שיגרמו לו עילוי נשמה אחרי מותו.
