מר ג'קי אדרעי הי"ו ורעייתו תחי' היו נשואים שנים רבות ולא זכו כלל להיפקד בפרי בטן. בדיקות רבות וטיפולים ממושכים עברו עליהם, ולאחר שהתעייפו פיזית ונפשית מכל אלו – בישרו להם הרופאים את הבשורה הקשה שלעולם יישארו עריריים, שכן אחד מהם עקר ולא יוכל להוליד ילדים.
במר ייאושו בא לפני מר אדרעי וטען באוזני: "אם שרה אמנו ע"ה וכן שאר האמהות הקדושות שהיו עקרות זכו לבסוף וראו את ישועת ה' אשר ברחמיו פקד אותן בבנים, מדוע אשתי ואני נישאר עקרים ולא נזכה לפרי בטן?"
"האמהות הקדושות ע"ה היו צדקניות גדולות" הזכרתי לו "וכי חושב אתה שהגעתם למדרגתן הגבוהה?" מר אדרעי לא התבלבל והשיב לי: "לא, איננו מתקרבים כלל למדרגתן, אך אנו צאצאים שלהן!"
למול תשובתו הנפלאה לא ידעתי מה להשיב לו.
לפיכך מר אדרעי הוסיף ואמר: "הלוואי שגם אנחנו נזכה לבנים".
"אמן ואמן!" עניתי אחריו וקיוויתי מאד שמשאלתו תתגשם במהרה.
שנה וחצי חלפו, שיחתי עם מר אדרעי נשכחה ממני, והנה לפתע הוא שב אלי ובפיו הבשורה הטובה שבחסדי שמים אשתו נפקדה, וכעת כל בקשתו היא שאברך את אשתו שתזכה להריון בריא והוולד יתקיים ברחמה ויצא לאוויר העולם בריא ושלם.
מובן שברכתי את האישה ואת הוולד, ובנוסף התעניינתי בפלא הגדול שנעשה למר אדרעי: "לאילו רופאים מומחים פנית?" שאלתי אותו.
מר אדרעי הביט בי וענה בפשטות מופלאה בזו הלשון: "לא רופאים ולא פרופסורים! אלא מאז שהרב ברך אותי – תליתי את בטחוני המוחלט בקב"ה והאמנתי בכל לב שבזכות אבותיך הקדושים זיע"א תבוא לי הישועה. והנה הקב"ה עזר לי ברחמיו, ברכת הרב התקיימה במלואה וזכיתי לפרי בטן".
לנוכח דבריו חשתי התרגשות עצומה ואמרתי לו שבזכותו למדתי מוסר השכל עצום על עניין האמונה התמימה בקב"ה, שבכוחה לבטל אפילו גזרות קשות ורעות ולהפוך את מידת הדין שנגזרה על האדם ר"ל למידת רחמים, ואשרי האיש שזוכה להגיע לאמונה תמימה זו.
