באחד הימים באו לפני בני זוג שומרי תורה ומצוות ששנים ארוכות לא נפקדו בפרי בטן וביקשו שאברך אותם שיזכו לזרע של קיימא. לאחר שברכתי אותם בחום בני הזוג פנו לצאת מחדרי, ורגע לפני שהדלת נסגרה מאחוריהם הם הוסיפו ואמרו שהביאו איתם זוג נוסף שאין להם ילדים וגם הם מחכים כבר שנים לחבוק ילד.
בני הזוג השני בשונה מהזוג הראשון – לא היו שומרי תורה ומצוות ואפילו לא האמינו בה', אבל הסכימו לבוא לקבל ברכה כיון שחבריהם שכנעו אותם שכדאי להם לנסות את הדבר שאם לא יועיל – בטח לא יזיק והם לא יפסידו מכך. ברכתי גם אותם בחום שיזכו במהרה לזרע חי וקיים, והם יצאו לדרכם.
כעבור שנה באו בני הזוג הראשון לבשר לי שבחסדי ה' הם זכו לפרי בטן, וכעבור זמן מה הגיעו גם בני הזוג השני לבשר על ישועתם הפרטית שבקרוב ממש יזכו לחבוק בן בעזרת ה'.
כששמעתי את הבשורה הטובה שאלתי את הבעל: "האם אתה נוהג להניח תפילין מידי יום?" והוא השיב: "אני יהודי, אבל אינני מאמין בה'".
"אם אינך מאמין בה', מדוע באת אלי?" שאלתי אותו, והוא השיב: "בפעם הראשונה באתי בגלל שהחבר שלי שכנע אותי ואמר לי שאם לא ארוויח מכך – בטח לא אפסיד. וכעת באתי הנה שוב כדי להודות לרב על הברכה".
"האם אתה חושב שהתודה מגיעה לי?" שאלתי אותו "הרי עליך להודות לבורא העולם שמפתח החיים בידו, והוא זה שהעניק לי את הכוח לברך אותך שתזכה בילד. כעת, אם ברצונך להודות לקב"ה – עליך לקבל על עצמך להניח תפילין בכל יום, ועל ידי קיום מצוה זו תכיר תודה לקב"ה שגמל איתך טובה גדולה וזיכה אותך בילד".
היהודי, שלבו היה פתוח לדברי והיה נוח להשתנות, נענה לבקשתי ואמר שמעתה ואילך הוא מקבל על עצמו להניח תפילין מידי יום!
