באה לפני אישה כשהיא בוכה ונאנחת על מר גורלה. היא סיפרה שלאחר שנים רבות בהן הייתה עקרה – היא נפקדה סוף סוף בפרי בטן. אולם לאחר מספר שבועות נוצרה בעיה כלשהי במהלך ההריון ולגודל כאבה העובר מת וההריון נפסק.
כששמעתי את סיפורה הכואב אמרתי לה: "לכי כעת וערכי סעודה גדולה לכל הלומדים בבית המדרש, ותני שבח לבורא עולמים".
האישה הביטה בי בתדהמה וחשבה שאולי לא הבנתי אותה נכון, והסבירה שוב: "כבוד הרב, העובר מת. ואני נשארתי ללא ילדים".
כיון שכך הסברתי את עצמי: "עד עכשיו חשבת שאין לך בכלל אפשרות להרות וללדת. אך כעת, לאחר שנוצר בגופך תהליך של הריון, למרות שהוא לא החזיק מעמד ומסיבות שונות נפסק – בכל זאת יצא מכך דבר טוב שאת יודעת שבאפשרותך להביא ילדים לעולם. וידיעה זו היא סיבה גדולה לשמחה".
האישה קיבלה את דברי, ומתוך הסתכלות בחצי הכוס המלאה של חייה – ערכה סעודה של שמחה והודתה לה' על חסדו שגמל עימה.
בחסדי שמים הקב"ה שמע לתחינותיה וזיכה אותה בשישה ילדים בריאים ושלמים כן ירבו.
