באחת השנים, לאחר חג השבועות תוכנן עבורי ביקור בארגנטינה שבדרום אמריקה במטרה לחזק את הקהל הקדוש בשיחות מוסר, ולבקש את תרומתם של נדיבי עמנו להחזקת המוסדות הקדושים.
היהודי שסייע לי מאד בתכנון מסע זה היה מר סזר הי"ו מארגנטינה, שהיה אמור גם ללוות אותי במשך ימי המסע בארגנטינה.
אך תוכניות לחוד ומעשים לחוד. זמן מה לפני חג השבועות התקשר אלי מר סזר וסיפר שאמו חולה ומאושפזת בבית החולים, מצבה הרפואי קשה עד מאד ושעותיה ספורות, ולכן הוא ובני המשפחה מבקשים שאגיע במהירות לבית החולים ואעמוד לצידם ברגעיה האחרונים.
הסתפקתי מאד האם נכון הדבר להקדים את הנסיעה לארגנטינה, שכן מי יודע, אולי עד שאגיע – האם כבר תיפטר מן העולם ויצא שהקדמתי את נסיעתי לשווא. כמו כן הבנתי שאם האם תיפטר – מר סזר לא יוכל ללוותני ולסייע לי, כיון שהוא יהיה טרוד באבל על אמו, וגם ביקורי המתוכנן לא יוכל לצאת לפועל במועד שנקבע לו.
לפיכך אמרתי לבני המשפחה: "הסירו דאגה מלבכם, בעזרת ה' אמכם תחיה עד לאחר חג השבועות, למרות שהרופאים טוענים אחרת".
וכך היה. לאחר חג השבועות נסעתי מפריז לארגנטינה, ושם עשיתי דרכי משדה התעופה ישירות לבית החולים בו מאושפזת אמו של מר סזר. כשפגש בי הרופא בבית החולים הוא שאל אותי בהתפעלות: "איך ייתכן שאישה זו עדיין חיה כשכל המערכות בגופה אינן מתפקדות כבר תקופה ארוכה?"
ואני השבתי לו: "דע לך שהגעתי לכאן כדי לחזק את יהודי המקום בתורתנו הקדושה. ואני מאמין בזכות אבותי הקדושים זיע"א ובזכות כח התורה הקדושה, תורת חיים שמגינה ומצילה, שלמען הצלחת המסע הקדוש עוד תיווכחו לראות שהקב"ה יחיה אותה כמה ימים נוספים, עד שאסיים את מסעי".
הרופא נדהם מדברי ולא הניח לי: "איך? איך אתה מסוגל להאמין בדבר שהוא נגד המציאות?"
"האמונה", השבתי לו "היא בלב ובראש. כשם שהלב והמוח מקיימים את האדם, כך האמונה והתורה מקיימים את האדם".
ואכן, בחסדי שמים במשך כל אותם ימים בהם שהיתי בארגנטינה עמד מר סזר היקר לצידי וסייע בידי מאד, וזכינו לקדש שם שמים במקום. בסופם של ימי המסע נפטרה אמו לעולם שכולו טוב, ואני הספקתי לעמוד לצד המשפחה ולהשתתף בהלווייתה.
כל זאת סיבב הקב"ה כדי שלא יתבטל המסע המתוכנן לארגנטינה שנועד לצורך חיזוק הקהילה בתורה הקדושה.
כאשר יהודי מבקש לחזק את התורה – הקב"ה מושיט לו את ידו ומסייע לו להצליח במשימתו.
